דפנה שם טוב מסבירה – שלבי ההתפתחות על פי אריקסון
התפתחות האישיות שלנו אינה מסתיימת במעבר מילדות לבגרות, אלא למעשה נמשכת כל החיים – שלב אחר שלב. זוהי התיאוריה של אריק אריקסון, המציגה שלבי התפתחות לאורך החיים, שמונה במספרם, שבהם עומד האדם מול משבר או קונפליקט ומתוכו נבנה ומתפתח. // דפנה שם טוב.
התפתחות אישית אינה מתרחשת יש מן אין, רק מתוך היצרים שבתוכנו. היא נבנית בהדרגה, מתוך מערכות היחסים שלנו עם סביבתנו והאנשים בחיינו, ומתוך משברים שעלינו לעבור ולשרוד, ולנסות לצמוח מתוכם טובים, חכמים וחזקים יותר. כל שלב ובעיותיו, והדרך שבה התמודדנו עמו תכתיב את המשך הדרך והיכולת שלנו להתמודד עם המשבר הבא.
זהו הרעיון בתיאוריית השלבים הפסיכו-חברתית של הפסיכולוג היהודי-אמריקאי אריק אריקסון. בניגוד למודל הפרודיאני, אריקסון לא האמין שההתפתחות האנושית מתעצבת רק בחלק המוקדם של חיי האדם ואז נעצרת. הוא האמין כי היא נמשכת לכל אורך חיי האדם עד זקנותו, ובה 8 שלבים המייצגים תקופות בחיים שכל אחת מהן מציבה בפני האדם משבר משלה שעליו לפתור.
שמונת שלבי ההתפתחות על פי אריקסון
השלב האוראלי-סנסורי:
השלב הראשון בהתפתחות הפסיכו-חברתית של אריקסון מקביל לתיאוריה הפרוידיאנית. הוא מתרחש עד גיל שנה, ונקרא כך בגלל היצר הבסיסי והחשוב ביותר של התינוק בשלב זה של חייו – השגת מזון דרך הפה, ביניקה ואחר כך באכילה. זהו שלב של אמון לעומת חשדנות, לפי יחסם של הוריו אליו, היות והוא תלוי בהם לחלוטין. אם ההורה המטפל קשוב, התינוק יקבל תחושת אמון ותקווה החשובה וטובה להתפתחותו הפסיכו-חברתית העתידית. אם הוריו אינם יכולים לספק את צרכיו הבסיסיים, הדבר ייצור בו חשדנות.
השלב האנאלי-שרירי:
בין גיל שנה לגיל 3 שנים, אותן שנים שבהם הפעוט לומד לשלוט על סוגרי הגוף (ומכאן שם השלב), כמו גם לשלוט על שריריו ועל יכולותיו המוטוריות. שליטה זו מעניקה לו אוטונומיה בסיסית, ומתחילה להפחית את התלות בהוריו. על ההורים לשים גבולות מתאימים לילד אך גם לתמוך בו ולא לדחוק בו יותר מדי להתקדם במהירות, או להציב גבולות נוקשים מדי שיגבילו אותו. על פי אריקסון זהו שלב של אוטונומיה מול בושה: מעבר נכון שלו מייצר אוטונומיה, שליטה, הכרה ביכולותיו העצמיים ובעיקר כוח רצון. כישלון בו נוטע בושה וספק עצמי.
השלב הלוקומוטורי-גניטלי:
זהו גיל המשחק, הסקרנות והחקרנות, בין הגילאים 3 ו-6. זהו שלב חשוב, גם בהתחלת חקר הזהות המינית כפי שפרויד הגדיר, אבל גם – כפי שאריקסון הוסיף – במובן של לימוד שפה ויכולות, האינטרקציה החברתית, פיתוח יוזמה, היכולת להציב מטרות ולחתור אליהן ועוד. זהו שלב של יוזמה מול אשמה. שלב זה גם מכונה השלב האדיפלי, כי לעתים הילד מרגיש מתחרה באב על תשומת לב האם, ומקנא בו, ונוצר תסביך אדיפוס הדורש פתרון.
שלב החביון:
זהו שלב של יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. הילד מתחיל מסגרת חברתית, שהיא בית הספר היסודי, המייצר עבורו משימות חדשות ואתגרים, הן בתחום הלימודי והקוגניטיבי, והן בתחום החברתי. כעת הילד נמצא יותר מחוץ לתא המשפחתי, ומוצבות בפניו דרישות לא רק של הוריו אלא גם של החברה סביבו, של בית הספר, החברים וכו'. שלב זה נמשך עד גיל 12 לערך, ולפי יכולתו של הילד לצלוח את אתגרי השלב יתפתחו אצלו מיומנות, ערך עצמי, חריצות ותחושת יכולת עצמית, ואילו כישלונות יעוררו בו רגשי נחיתות.
שלב ההתבגרות:
תקופת הנעורים, בין הגילאים 12-18, היא תקופה של שאלות לגבי הזהות העצמית, והפיכת האדם מילד לבוגר. זוהי תקופה סוערת שעשויה להתבטא במרד נעורים, בחיפוש דמויות משמעותיות מעבר לתא המשפחתי (בקרב בני גילו של האדם), ועיצוב ההתנהגות בהתאם למשוב החברתי. מעבר מיטבי שלה יסייע להגדרת הזהות והאישיות, ליצירת נאמנות עצמית ואחריות.
שלב הבגרות המוקדמת:
מגיל 18 ועד 35, האדם ניצב בפני החלטות חשובות ושלבים חשובים בחיים – השתלבות בחברה היצרנית, מציאת עבודה, לימודים, יצירת קשרים חברתיים, מציאת זוגיות ועוד. אריקסון התמקד בקונפליקט שיוצרת הזוגיות – השגת האינטימיות והרחקת הבדידות ללא איבוד הזהות האישית בתוכה.
שלב הבגרות:
השלב הבא נמשך עד גיל 50. הוא מתייחס לצורך לדאוג לדור הבא – הילדים. או כפי שאריקסון הגדיר אותו, שלב של פוריות מול קיפאון, של ללמוד לדאוג לזולת ולדור הבא לעומת תקיעות ומשבר אמצע החיים.
שלב הזקנה או הבגרות המאוחרת:
שנותיו האחרונות של האדם מגיל 50 והלאה, כאשר הוא מסתכל על חייו לאחור. הקונפליקט הוא בין הסתכלות חיובית, עם תחושת השלמה, סיפוק ותבונה, לבין ייאוש מר ותחושת החמצה.