מה קבוע בנו ומה נתון לשינוי? דפנה שם טוב
פעמים רבות יש בנו בלבול סביב מי אנחנו?
לפעמים אנחנו לא מבינים האם מה שמניע אותנו זה האופי שלנו?
או שאולי הפצעים שלנו?
או שאולי הפחדים שלנו?
איך נבחין ואיך נדע?
כדי לדעת אנחנו צריכים להיות מודעים לשני מרכזים שקיימים בתוכנו:
יש מרכז משמעותי שנמצא בתוכנו והוא יציב וקבוע.
המרכז הזה יותר קשור ליחס הבסיסי שלנו לנושאים כלליים בעולם.
ולא לנושאים אישיים ורגשיים.
ויש מרכז שקשור ליחסים הרגשיים שלנו עם העולם, והוא בהתפתחות תמידית.
מהו המרכז הבסיסי והקבוע?
למה הכוונה?
יש שוני בסיסי בין אנשים.
שוני ששייך למרכז הקבוע של כל אחד ואחד.
לדוגמא, אפשר למצוא אנשים שטיולי טבע מאוד אהובים עליהם.
וישנם כאלה שלא.
יש אנשים שעבורם לצייר זו חוויה מדהימה ויש אנשים שזה לא "מדבר" אליהם.
יש אנשים שאוהבים עבודת כפיים או עבודה עם תוצר מוחשי, ויש אנשים שנמשכים לעולם המוסיקה ורוצים להתמקצע בזה.
ויש עוד המון דוגמאות, שמוכיחות את ההבדלים בין גרעיני האישיות הקבועים של כל אחד ואחד.
יש סיפור חמוד שמדגים את זה.
מעין אגדת עם כזאת, אבל שיש בה המון מוסר השכל.
הסיפור מספר שפעם החיות ביער החליטו להקים בית ספר.
הם בנו מערכת שעות.
למשל ,ביום ראשון בשעה ראשונה יהיה שיעור זחילה.
בשעה שנייה יהיה שעור תעופה.
וכך הלאה…
בשיעור זחילה הציפור קבלה ציון נכשל ופצעה את הבטן.
בשיעור תעופה הנחש ממש לא הצליח וקיבל בלתי מספיק.
וכו וכו וכו…
זוהי מטאפורה שמראה על השוני בין הנטיות האישיותיות השונות.
נטיות והעדפות בסיסיות אשר שונות אחד מהשני ומאפיינות כל אחד.
וזה היופי וזו הייחודיות.
ואיזה מרכז באישיות שלנו הוא מרכז שמתפתח ומשתנה?
זהו מרכז אשר שייך לכל אותם דברים אשר אנחנו רוצים להשתפר בהם.
זהו מרכז ששייך למערכות יחסים רגשיות.
עם עצמנו ובתוכנו ועם הסובבים אותו או עם המציאות החיצונית סביבנו.
רובנו שואפים להיות עם ביטחון עצמי מספק.
שואפים להיות אנשים אופטימיים.
שואפים להיות יותר שלווים, יותר סבלניים, פחות חרדים וכן הלאה…
וזה הגרעין המתפתח.
שינויים אלה של צמיחה יכולים לנבוע מכל מיני גורמים.
ממערכות יחסים, מנסיון חיים, ומכל גורם כלשהו שנקרה בדרכינו וגורם לנו למקסם את עצמנו.
המודעות לשני הצירים הללו לשני המרכזים הללו בתוכנו, של הגרעין הקבוע ושל הגרעין המשתנה מאוד חשובה.
זוהי מודעות שתביא לבהירות בהבנת עצמנו, ותאפשר לנו להגיע להישגים גדולים עם עצמנו.