מהם מנגנוני הגנה – דפנה שם טוב מסבירה

קורה לנו הרבה פעמים שאנחנו נתקלים בהתנהגויות לא סבירות או בתפישות לא סבירות אצל אנשים שאנחנו מאוד מעריכים.

ואז אנחנו לא מבינים!

לא מבינים איך זה יכול להיות שאדם חכם, ומוסרי וטוב שמאוד מוערך בעיננו, מתנהג בנושאים מסויימים בצורה לא סבירה.

בצורה שלא תואמת את התנהלותו בשאר התחומים בחייו!

כך למשל, כשאותו אדם מאוד כועס אם קובעים שעה ומישהו מאחר בכמה דקות.

לא סולח ולא שוכח.

ויש עוד הרבה דוגמאות.

מעין התייחסויות לא סבירות שלא מותאמות.

מאוד רגשיות.

מאוד שיפוטיות או לפעמים – מידי לא שיפוטיות…

בדרך כלל, במקרים כאלו, כנראה שאצל אותו אדם פועלים מנגנוני הגנה.

מתי נוצרים מנגנוני הגנה?

מנגנוני הגנה נוצרים כאשר אנחנו נפגשים עם תכנים שמאיימים עלינו מבחינה רגשית.

אז יכולה להיווצר אצלנו פעילות נפשית בתת מודע שמטרתה לשמור עלינו ממפגש עם תוכן זה.

עם תוכנים שעלולים להעלות כאב עז, שעלולים לערער נפשית וכד.

ואז נוצר מנגנון הגנה שיכול להתבטא בתגובת היפוך למשל:

לעשות אידיאליזציה לאירועים.

המנגנון יכול להתבטא בהכחשת תכנים מסויימים

הדחקת תכנים מסויימים

ועוד כל מיני התייחסויות לא מתאימות ולא מותאמות שנובעות מאותם מנגנוני הגנה שנוצרו אי שם בנסיבות החיים ופועלים מאז.

אם נהיה מודעים למנגנונים אלה אצלנו ואצל האנשים שסביבנו, נוכל במקרים רבים, להבין התנהגויות שונות.

נבין שלא הכל מתנהל לפי ההיגיון.

נדע להבחין מתי נכנסים לתמונה מנגנוני ההגנה של הזולת ונהיה יותר סלחנים ויותר מבינים.

מה קבוע בנו ומה נתון לשינוי? דפנה שם טוב

פעמים רבות יש בנו בלבול סביב מי אנחנו?

לפעמים אנחנו לא מבינים האם מה שמניע אותנו זה האופי שלנו?

או שאולי הפצעים שלנו?

או שאולי הפחדים שלנו?

איך נבחין ואיך נדע?

כדי לדעת אנחנו צריכים להיות מודעים לשני מרכזים שקיימים בתוכנו:

יש מרכז  משמעותי שנמצא בתוכנו והוא יציב וקבוע.

המרכז הזה יותר קשור ליחס הבסיסי שלנו לנושאים כלליים בעולם.

ולא לנושאים אישיים ורגשיים.

ויש מרכז שקשור ליחסים הרגשיים שלנו עם העולם, והוא בהתפתחות תמידית.

מהו המרכז הבסיסי והקבוע?

למה הכוונה?

יש שוני בסיסי בין אנשים.

שוני ששייך למרכז הקבוע של כל אחד ואחד.

לדוגמא, אפשר למצוא אנשים שטיולי טבע מאוד אהובים עליהם.

וישנם כאלה שלא.

יש אנשים שעבורם לצייר זו חוויה מדהימה ויש אנשים שזה לא "מדבר" אליהם.

יש אנשים שאוהבים עבודת כפיים או עבודה עם תוצר מוחשי, ויש אנשים שנמשכים לעולם המוסיקה ורוצים להתמקצע בזה.

ויש עוד המון דוגמאות, שמוכיחות את ההבדלים בין גרעיני האישיות הקבועים של כל אחד ואחד.

יש סיפור חמוד שמדגים את זה.

מעין אגדת עם כזאת, אבל שיש בה המון מוסר השכל.

הסיפור מספר שפעם החיות ביער החליטו להקים בית ספר.

הם בנו מערכת שעות.

למשל ,ביום ראשון בשעה ראשונה יהיה שיעור זחילה.

בשעה שנייה יהיה שעור תעופה.

וכך הלאה…

בשיעור זחילה הציפור קבלה ציון נכשל ופצעה את הבטן.

בשיעור תעופה הנחש ממש לא הצליח וקיבל בלתי מספיק.

וכו וכו וכו…

זוהי מטאפורה שמראה על השוני בין הנטיות האישיותיות השונות.

נטיות והעדפות בסיסיות אשר שונות אחד מהשני ומאפיינות כל אחד.

וזה היופי וזו הייחודיות.

ואיזה מרכז באישיות שלנו הוא מרכז שמתפתח ומשתנה?

זהו מרכז אשר שייך לכל אותם דברים אשר אנחנו רוצים להשתפר בהם.

זהו מרכז ששייך למערכות יחסים רגשיות.

עם עצמנו ובתוכנו ועם הסובבים אותו או עם המציאות החיצונית סביבנו.

רובנו שואפים להיות עם ביטחון עצמי מספק.

שואפים להיות אנשים אופטימיים.

שואפים להיות יותר שלווים, יותר סבלניים, פחות חרדים וכן הלאה…

וזה הגרעין המתפתח.

שינויים אלה של צמיחה יכולים לנבוע מכל מיני גורמים.

ממערכות יחסים, מנסיון חיים, ומכל גורם כלשהו שנקרה בדרכינו וגורם לנו למקסם את עצמנו.

המודעות לשני הצירים הללו לשני המרכזים הללו בתוכנו, של הגרעין הקבוע ושל הגרעין המשתנה מאוד חשובה.

זוהי מודעות שתביא לבהירות בהבנת עצמנו, ותאפשר לנו להגיע להישגים גדולים עם עצמנו.

הישגים גם בפיתוח הגרעין/המרכז הבסיסי שבאישיותנו, וגם בפיתוח הגרעין /המרכז המשתנה.

כיצד כדאי ויעיל להביע תסכול ממשהו שאדם שקרוב אלי גרם לי?

פעמים רבות ובלתי נמנעות אנו פוגעים האחד בשני או האחד בשניה.

בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין חברים ובין קולגות.

כאשר מישהו שקרוב אלינו עושה מעשה שמתסכל אותנו, שמכאיב לנו או שמפריע לנו – רצוי לתקשר את זה.

חשוב לתקשר את זה כדי שנהיה יותר ברורים ומובנים זה לזה.

אולם, צורת התקשורת או הבעת התסכול והקושי הן קריטיות להצלחת האירוע.

בדרך כלל מעשה בודד ומתסכל של מישהו או מישהי שקרובים אלינו מקפיץ אצלנו באופן אוטומטי עוד דברים שמפריעים לנו אצלו או אצלה.

ואז כשאנו באים לספר מה הפריע לנו בסיטואציה מסויימת אנחנו לא מסתפקים רק בתלונה על הסיטואציה הספציפית.

אנו כבר "תופסים טרמפ" על האירוע ופורשים בפני הפוגע רשת של פגיעות שפגע בנו בעבר, רשת של תלונות על דפוסים ותכונות כאלה ואחרות שמפריעות לנו.

באותו רגע אנחנו מרגישים שזה חשוב להביע את עצמנו ולנתח, ולהסביר, ולתת דוגמאות וכו וכו.

אבל בואו נחשוב מה מרגיש באותו רגע הצד ה-"מותקף" במרכאות או שלא במרכאות.

אין ספק שמישהו או מישהו שניתכים עליו תלונות וביקורות על עצמו נאטם בשלב די מוקדם.

אותו אדם כבר מתייאש ונפגע ונסגר.

אותו אדם כבר מרגיש מקולקל ופסול וכל מה שהוא רוצה באותו רגע שהמצב ייפסק והעינוי ייגמר.

שני הצדדים באותו רגע יוצאים מתוסכלים וממורמרים.

לעומת זאת יש דרך הרבה יותר יעילה להביע תסכול.

הבעת תלונה על משהו ספציפי מוגבלת בזמן ובאורך.

צריך לדבר רק על דבר אחד.

רק על הדבר הספציפי שתתסכל.

ואז אין הטחת האשמות וכו וכו.

אם מתלוננים או מספרים על דבר ספציפי שהפריע, וזה הרבה יותר קל להכלה.

הסיכוי שהאדם שפגע יהיה קשוב לזה הוא הרבה יותר גדול, והתחושה של המתלונן תהיה הרבה יותר טובה.

שחרור הקיטור ישאיר את המתלונן עם תחושת הקלה ותחושת סיפוק שאמר את הדברים.        

דפנה שם טוב מי נמשך לאנשים נרקסיסטים?

אנשים נרקסיסטים, בדרך כלל, נותנים לנו תחושה שהם מסתפקים בעצמם בלבד!

שהם חסומים כלפינו.

שממש קשה לגשת אליהם.

התחושה היא שהם אינם נגישים.

ניתן להשוות זאת על פי ההבדל בין חתולים לכלבים.

הכלב מטבעו הרגיל נותן את כל כולו.

לכלב ישנה יכולת משל עצמו לקיים מערכת יחסים הדדית לגמרי.

מן הצד השני, אצל חתולים זה שונה. הסיפור אחר.

חתולים מטבעם דווקא לא מתמסרים באופן קבוע.

מתי כן? רק כשבא להם…

החתולים תמיד יעניקו תחושה שמשדרת ומראה שהם אינם מושגים עד הסוף.

הם מקרינים ומשדרים משהו שדומה מאוד למה שאנשים נרקסיסטים משדרים.

יש אנשים שהתנהלות כזו מאוד מושכת אותם.

הם דווקא נמשכים לנרקסיזם הזה.

מי הם אנשים אלו? ובכן, אלו הם אותם אנשים שה-"עצמי שלהם" אינו חזק מספיק.

אנשים אלו מעריצים את החוסן שאותו הנרקסיסט משדר.

למה? כיוון שזה בדיוק מה שחסר להם.

הם רואים בניתוק הנרקסיסטי הזה סוג של כוח והם מתבטלים מולו.

אדם עם "עצמי" יותר בנוי וחזק יירתע מהטיפוס הנרקסיסט.

אדם עם דימוי חזק ועם עצמי חזק – לא יעריך את האגואיזם של הנרקסיסט.

הוא יזהה מצבים של בוטות, חוסר הדדיות, חוסר נתינה ויבוז לזה.

אדם חלש יראה בכל התכונות הללו חוזק ויימשך לזה.

צריך להיות מאוד מאוד זהירים!

דפנה שם טוב – דפנה שם טוב – מטפלת פרטנית זוגית ומשפחתית

תקשורת עם הילדים שלנו

ילדים הם הדבר הכי חשוב לנו והכי הכי אהוב עלינו.

במהלך החיים והיום יום הרבה מהאינטראקציות עם הילדים מתנהלות באופן מתסכל.

אנחנו לחוצים ודואגים.

הדעה שלנו מוסחת בגלל אלף ואחת סיבות.

צריך להתמודד עם אתגרי היום יום ועל הדרך גם לדאוג לחינוך והכוונה – לחינוך של  של ילדינו.

אז כדי לרענן ולהתרענן יש מספר כללי ברזל בתקשורת שם נשנן אותם הם מאוד יעזרו לנו להיות על הגל הנכון.

כשהילד שלנו משתף ברגשות, במקום לסתור אותו ולהתכחש, כדאי להכיר ברגשותיו וגם לשאול אותו עליהם.

זה ייתן לילד תחושה שמכירים בו ורואים אותו.

ויבנה לו בטחון עצמי ואמונה בעצמו.

במצבים שאתה רוצה להעביר ביקורת תנסה להתאפק.

ובמקום ביקורת תנסה לאמץ טכניקה של שאלות על הנושא המטריד.

למשל:

אם הילד איבד את הטלפון, עדיף במקום לגנות אותו, לשאול אותו מה הוא יכול לעשות כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה?

חשוב גם לתת לילדים מידע.

להורים יש הרבה ידע וניסיון ולפעמים הם שוכחים שלילדים יש הרבה פחות ידע על החיים.

אז כדאי לספר לילדים על החיים ,ולתת להם מידע על נושאים שרלוונטיים למצבים הנוכחיים שהם נמצאים בהם.

כשהילדים נמצאים בדילמה אפשר ברכות להציע להם פתרונות ולהראות להם מספר דרכים לפתרון הבעיה.

זה יגרום להם להרגיש שתמיד יש מוצא מכל בעיה ואין צורך להרגיש חסרי ישע.

זה בהחלט יתרון שאדם בוגר יכול להציע לאדם צעיר שהרבה פעמים בגלל הגיל נוטה לראות דברים בשחור לבן.

כשאתם נפגעים או נעלבים כדאי לתאר לילד בקצרה מה אתם מרגישים ולא בהאשמה.

כדאי לתת לו הזדמנות להבין ולשפר את הסיטואציה או האינטראקציה.

במצבים מסויימים אפשר גם לכתוב לילד מסר כתוב.

שם יש אפשרות להביע משהו שלפעמים לא מצליח לנו

אימוץ כלים כאלו ביחסינו עם הילדים יגרום להם וגם לנו שמחה וסיפוק.

הקשר יתהדק והביטחון העצמי יגדל🙏.

ראש השנה העיר כמעט בכולנו תחושות מאוד משמעותיות.

חגיגיות, משפחתיות, זכרונות ילדות טובים ולא טובים ועוד ועוד.

בדרך כלל אנו נוטים לצפות מהאנשים שאנו חיים איתם שיתאימו את עצמם להרגלים שלנו.

אנחנו נוטים לשכוח שכל אחד הגיע מתרבות משפחתית שונה משלנו ולכן עלולה להיות התנגשות מנטלית בין שני בני הזוג.

האחד ירצה לחגוג עם הרבה אנשים והשני עם מעט.

האחד ירצה לטייל בחג ביחד עם משפחתו הרחבה והאחר ירצה לטייל בפרטיות.

 

האחד ירצה לחגוג את החג בבית מלון והאחר ירצה בבית

ושלא נדבר על הבדלים בתפיסה הדתית…האם אחד מבני הזוג יותר מקפיד או פחות פחות מקפיד בתפיסתו הדתית לגבי החג.

קיימים גם הבדלים לגבי ההוצאות הכספיות הכרוכות בחג שעלולים לגרור מתחים אינסופיים.

החכמה היא לנהל את הדברים ממש בתבונה ולדעת שלעבור את החג בהרמוניה זה שם המשחק!

• לדעת שזה אתגר.
• הכי קל לשבור.
• הרבה יותר קשה לבנות.

לדעת שעיני ילדנו, הורנו נשואים אלינו בתקוה לראות שלום ושמחה.

ולא עצבות זעם ומרירות.

 

אז איך נעשה את זה?

קודם כל יש להיות במודעות אישית לכל הקשיים הנ"ל.

שנית, הצבת מטרה להצליח להתגבר ולהיות בטוב.

צריך לראות באיזה אזורים הפרטנר שלנו יכול להתגמש והיכן פחות.

אפשר למצוא דרכים אלטרנטיביות לצרכים בסיסיים שיענו ויתנו פתרון לשני הצדדים.

כשבני הזוג מסתגלים אחד לשני ומטמיעים את המנטליות אחד של השני נוצרת אווירה משפחתית מלוכדת.

אנחנו פועלים הרבה פעמים על מצב "אוטומט" ונופלים לצרכים האוטומטים שלנו.

במקום לשרת צרכים אוטומטים כדאי לקבוע יעדים.

ואז היעד לא נכפה עלינו מכוח התניות מהעבר, אלא אנחנו הקובעים וה-"הגה" בידנו.

 

איזו תחוש מדהימה זה לדעת שאנחנו הנהגים:

• שאנחנו נצליח.

• שאנחנו נקבע.

• שאנחנו לא עבדים של אף התניה מהעבר.

ואם נחליט אז גם נצליח.

הכי חשוב להתחיל בהחלטה.

בהצלחה לכולנו דפנה שם טוב לשירותכם

באיזה זמן על כל אח מאיתנו לעבוד עם הרגש ולא עם  לעבוד עם הראש במצבי קונפליקט זוגי?

זה קורה לכל זוג. ויכוח!

ריב / ריבים / מריבים!

ובכן ומה שקורה זה שלפעמים בריבים אנחנו מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ומתחיל סחרור עצום ממש!

 

מה קורה בראש שלנו?

מתחילים לרוץ לנו סיפורים ומילים בראש שלנו.

 

על מה?

ובכן, אנחנו משחזרים את העבר חוששים מהעתיד והמחשבות שמתרוצצות בראשינו הולכות ותופחות והולכות ומכבידות עלינו עוד ועוד.

אנחנו מרגישים לפני מצב של קריסה ממש.

במצבים האלה יש תנועה פנימית שצריך ללמוד להשתמש בה.

והנה הטיפ מגיע!

 

מוחק נסתר.

מוחק שמוחק את המילים המאיימות (המילים והמחשבות שרצות לנו בראש בזמן קונפליקט עם בן או בת הזוג).

ואז יש עט סתרים שכותב: ”איזון רגשי".

ואז יכולה להתחיל התמקדות רק בלייצר אנרגיה פנימית מאזנת.

וכדאי במצבים האלה רק לחשוב על הלב.

 

ולחזק אותו.

ולשלוח לו כוח.

בלי מילים.

בלי סיפורים.

הסיפורים יכולים להשתנות מיום ליום.

מרגע לרגע.

לעומת זאת הקרקוע שלנו לקרקע והפיקוח על האנרגיה השלווה בליבנו זה דבר נצחי!

לקבל אל מול להתנגד

החיים חושפים אותנו להרבה מצבים של כאבים נפשיים.

 

כאב נפשי יכול להיות ולנבוע מתחומים רבים:

• בעיות בזוגיות
• בעיות בעבודה
• יחסים עם אנשים
• אכזבות
• כישלונות ועוד

 

מהי קבלת הסבל הנפשי לעומת התנגדות וכיצד הקבלה יכולה לסייע לנו?

בראש כולנו כבר מבינים שהחיים זה לא "גן של שושנים"…

ולמרות שאנחנו יודעים את זה בכל פעם שתוקף אותנו סבל רגשי אנחנו מופתעים מחדש, מתמרמרים ומתנגדים לעצם קיומו.

ממש חשוב שנתאמן בלקבל אותו באהבה.

את אותו סבל רגשי.

וזה לא סותר את הרצון הבריא שלנו לפתור את המצב.

כאן אנחנו צריכים להיות מודעים למחשבות שלנו לעומת כאבי הבטן שלנו.

 

כאב נפשי גורר בעקבותיו כאב פיזי

למעשה, כאב נפשי מורכב גם ממחשבות בראש וגם מכאב פיזי.

כלומר, מכאב הכרוך ב-תחושה לא נעימה בגוף.

הבטן כואבת.

יש מועקה בחזה.

מתח בגוף.

 

קבלת התחושה הפיזית וחוסר התמרמרות עליה מאוד תעזור לנו.

אם נוכל רגע להתבונן על עצמנו מהצד.

נסתכל ונבחין בגוף הסובל שלנו.

ובמקום להיות מתוסכלים נרגיע את עצמנו.

לא נפחד מהכאב הגופני שמתלווה לסבל הנפשי.

לא ניתן לו לבלבל אותנו.

 

 

ניתן דוגמא:

נניח שפיטרו אותנו מהעבודה.

זה רגע קשה מאוד שמביא עימו הרבה תחושות לא נעימות.

יש את המחשבות בראש ויש את התחושות הגופניות.

לתחושות הגופניות עלינו להיכנע.

לוותר ולהסכים לקבל.

בראש אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים למצב.

 

למה הכוונה פתרונות יצירתיים למצב?

כלומר, כשאנחנו סובלים אנחנו צריכים ללמוד לעשות הבחנה בין המוח לגוף.

לכאב בגוף.

את הגוף אנחנו צריכים לחבק ולנחם.

זה אומר – קבלה.

ככה גם זה יחלוף ייתר מהר וגם התחושה תהיה יותר נסבלת ולפעמים אפילו נעימה.

כאילו יש לנו חום אבל אנחנו לא דואגים.

להיפך לפעמים כשהחום עולה אנחנו מתמסרים אליו ולחולשה הנעימה שבאה בעקבותיו.

הגוף מתנקה…

בראש זה להיפך.

לא ניכנע.

נחפש פתרונות למצב.

ולהפתעתנו גם נגלה שכאשר אנחנו לא דואגים ולא מתמרמרים מהכאב הפיזי אנחנו הופכים להרבה הרבה יותר יצירתיים ויעילים במציאת פתרון לבעיה.

אנחנו לא קופאים ולא קפואים מפחד בעקבות האירוע הלא נעים שקרה לנו.

האם ילד שמפריע הוא "ילד רע"?

כשהילד מפריע זה אומר שהוא בוחן את העולם.

מעז להביע את תחושותיו ללא חשש.

הוא דעתן והוא אמיץ.

זה מעולה.

המבוגרים סביבו צריכים לדעת כיצד להתייחס להפרעות האלה.

בשום אופן לא לראות בזה חוצפה או בעייה. אלא להבין שזו תופעה טבעית.

לתקשר עם הילד.

לבדוק מה מפריע לו:

ולמצוא איתו ביחד דרכים לפתרון המצוקה שנוצרה לו ושגרמה לו להפרעה.

בין כתה ג לכתה ו זה גיל החביון על פי פרויד.

התפתחות העצמי.

אם הילד מתחצף למורים ומפריע בשעורים אין מה להיבהל ולהיפך.

 

סימן שההורים היו מעולים ונתנו לו בטחון וכוח

זה שלב תקין בהתפתחות הילד מעבר בין עולם שנשלט,

ומכוון על ידי ההורים לעולם שבו חברת הילדים קובעת.

ולכן ילד שהתפתחותו תקינה ושצרכיו מולאו היטב בשלבים המוקדמים יותר של חייו ירצה למרוד במורים שלו.

זה סימן טוב שהוא מתחצף ומפריע.

ואסור להתייחס לזה כאל משהו בעייתי בילד.