מהי תלות בתוך מערכת יחסים? ואיך נזהה אותה?

תלות במערכת יחסים

מהי תלות בתוך מערכת יחסים? ואיך נזהה אותה?

בתוך מערכות יחסים פעמים רבות ההבדל בין קשר בריא לקשר תלותי הוא הבדל דק.
חשוב לזהות אותו גם אצלנו וגם אצל בני זוגנו, או חברנו, או הורינו או ילדינו , קולגות שלנו וכו וכו.

 

למה חשוב לדעת ולזהות תלות מסוג זה?

תלות במערכת יחסים
תלות במערכת יחסים

כיוון שיחסים כאלו, המתאפיינים בתלות, הם יחסים שעלולים להיות מתסכלים על בסיס קבוע.
בכל רגע או תקופה תצמח בעיה בקשר שמקורה באותה תלות.
ואם יש תלות הבעיה תהיה קשה לפתרון ותייצר תסכול סבל וכאב.
לעומת התנהלות בקשר בריא ולא תלותי שהיא הרבה יותר מיטיבה ובריאה.
לכן חשוב לדעת.
אני אציין כאן שני סממנים משמעותיים שעלולים להצביע על תלות בתוך הקשר.
אחד מהם הוא רגש הטינה.

במערכות יחסים הרבה פעמים מתעורר כעס בין האנשים
זה דבר טבעי ואפילו חיובי במידה והוא פונקציונאלי.
לעומת זאת אם הכעס משולב בטינה זה כבר סיפור אחר.
אדם החש טינה מרגיש את עצמו כקורבן.
הוא מרגיש תסכול וכעס עז.
הוא מחפש דרכים, בוחר ומוצא דרכים להעניש את השני ולהאשים אותו.

 

הרבה פעמים הטינה גואה וגואה ואין לה לאן לצאת והיא מזיקה לאדם מבפנים ומותירה אותו עצבני ממורמר וחסר מנוחה.
אלו הן תחושות קשות ומחלישות.

 

גורם נוסף שיכול להצביע על תלות הדדית הוא תחומי העניין האישיים של האדם
לפעמים נוצרים מצבים בתלות שאנחנו הופכים את הצד השני לכל עולמנו.
וכיוון שכך – אנו לא מוצאים עניין וסיפוק בחיים האישיים.

 

זהו סימן מובהק לתלות!

מי שמנסה לרצות את הצד השני? מה זה אומר עליו?
מי שמנסה לרצות את הצד השני? מה זה אומר עליו?

קודם כל אדם צריך להגיע למצב שיהיה לו עולם מלא וגדוש עניין.
עולם משל עצמו.
ושזה יהיה מה שמלא אותו בחיים ונותן לו סיפוק.
וזה לא אמור להיות קשור לאנשים שאיתם הוא בקשר.
זה לא קשור לבני זוג לילדים וכו וכו.
רק מתוך עמדה פנימית חזקה ושלמה אפשר לנהל מערכת יחסים ללא תלות הדדית!

 

אהבה?

מערכות יחסים של תלות הדדית לא מבוססות על אהבה, הערכה וקבלת האחר.
הן מזמנות יותר מצבים של כעסים, אובססיות, פחדים וכו.
לפעמים מתבלבלים וקוראים לזה אהבה.
אולם, לא כך צריכה להראות אהבה בריאה!

הצורך לרצות אחרים והפחד מדחיה

ריצוי של אחרים ופחד מדחייה

נותנים ולא מקבלים. מרצים ולא מקבלים "כתף חמה" תומכת...
נותנים ולא מקבלים. מרצים ולא מקבלים "כתף חמה" תומכת…

כל אחד מאיתנו באופן טבעי אוהב להיות מקובל אהוב ורצוי.

כמו כן ברור שאי אפשר תמיד להשיג את זה. תמיד יהיו אנשים שנאכזב אותם.

שיהיה לנו קונפליקט  איתם ושלא נהיה מקובלים עליהם.

תמיד אולי זה טיפה יאכזב אותנו וזה טבעי.

אבל יש אנשים שכאשר הם חווים את החוויות האלה הם ממש נכנסים לחרדה וזה מאוד מציק להם.

הרבה הרבה מעבר למצופה. ללא פרופורציה. העניין הוא שברוב המקרים האדם מודע לבעיה ולפערים.

מודע לעובדה שזה לא הגיוני אך אינו יכול להפסיק את המוטרדות והטורדנות.

מסתבר שאותו אדם בחוויה הרגשית שלו סבל מכך שלא הצליח לרצות דמויות משמעותיות בחייו.

כמו הורים למשל או אחים. לפעמים לדמויות החשובות בחיינו שאליהן נשאנו את עיננו היה קשה לאשר אותנו.

 

מכל מיני סיבות אישיותיות שלהן.

אבל בתור ילדים קטנים ורכים כל כך רצינו את האישור הזה.

את האהבה הזאת.

כל כך רצינו עם הלב הקטן שלנו לדעת שאנחנו בסדר.

שהכל בסדר.

וכשלא קיבלנו את זה היה כאב.

אפילו שלא היינו מודעים לו.

כי ילדים לא תמיד מבינים עד הסוף מה הם מרגישים.

כילדים בסיטואציה הזאת נעשנו קצת אבודים.בינתיים גדלנו והתבגרנו והחכמנו.

עברנו דברים בחיים. אבל בתוכנו נשאר הילד הקטן שלא בא על סיפוקו.

 

והוא רוצה את האהבה שלא קיבל.

ריצוי ורצון למצוא חן מול דחייה וסירוב - ומעל הכל הפחד
ריצוי ורצון למצוא חן מול דחייה וסירוב – ומעל הכל הפחד

ואת האישורים. וכשמישהו כועס עליו הוא מאוד מבוהל.

וכשמישהו נוטש אותו הוא מבוהל.

אין לו את השלוה שהוא רצוי ואהוב ותקין.

ובחיים הבוגרים שלנו הילד הקטן שבתוכנו ממשיך להרגיש תלות וחרדות מכל מיני מצבים שמזכירים לו כאב קדום.

כבוגרים אחראים תפקידנו להזכיר לו שזה כבר לא רלוונטי.

שהיום אנחנו במצב אחר.

שהיום אנחנו כבר לא הילדים התמימים והרכים האלה שתלויים במבוגרים שמגדלים אותם.

היום אנחנו נמצאים פה בשבילו.

האנחנו יכולים ללמד את הילד הקטן שבתוכנו להפסיק לפחד ולחרוד.

לספר לו שהוא סתם מבוהל.

שיפסיק להתרגש מכל הדברים החיצוניים האלה ושיתמקד במה שחשוב.

בעשיה מבורכת,בהתנהלות על פי ערכיו ורצונותיו.

הבוגר שבנו  באמת יכול על ידי דיאלוג פנימי לשכנע את הילד הפנימי שהכל בסדר והחיים יפים.

דילוג לתוכן