מחירה של ההדחקה הנפשית

דפנה שם טוב: המחיר של ההדחקה

  • כאשר אנו עוברים חוויה רגשית שקשה לנו מתעוררת המערכת הלימבית
  • ונוצר מתח בגוף. מתח של תגובת הילחם או ברח נוכח סכנה
  • תגובה הישרדותית אוטומטית
  • ואז מהמערכת הלימבית תוכן הסכנה אמור לעבור לקליפת המוח החושב. הקורטקסט

התחלת התהליך – דפנה שם טוב מסבירה

כדי לתרגם את המצב המיוחד למילים ניתן דוגמא כזו – מצב בו מטלפנת אלי הפקידה מהבנק ומודיעה לי שעברתי את הסכום המותר, והבנק לא יכבד את הוויזה או הצ'קים שלי.

מתח מתפשט לי בכל הגוף באופן מיידי. מתח שמקורו במערכת  הלימבית. במוח הרגשי. תוך שניות ספורות המתח מתורגם להודעה מילולית ועובר למוח הקוגניטיבי. לקליפת הקורטקסט למוח החושב במודע. ושם מתחיל להיווצר פתרון שכלי לבעיה. אולי אלווה כסף מהורי, אולי אגש למנהל הבנק ואשוחח איתו וכו' וכו' וכו'.

סוגי מצבים שונים

כנ"ל במצב מסוג שונה. הודיעו לי שלאמי יש מחלה קשה. מתח מתפשט בכל גופי. אני מוצא את עצמי עומד מול מצב מלחיץ. אני קשור רגשית לאימי. היא הבן אדם הכי יקר לי, מה יהיה עכשיו? ושוב המערכת הלימבית מיד מייצרת סטרס מההודעה. ושוב תוך זמן קצר ההודעה חודרת למוח הקוגניטיבי, לקורטקסט, לתאים האפורים, ושם מתרחשת חשיבה מודעת. וניסיון למצוא פתרונות מודעים. כגון למשל הצהרה מסוג: "אני אדם בוגר". כולם מתישהו נפרדים מהאהובים שלהם. אני צריך למצוא דרך להרגיע את עצמי. היסטריה לא תעזור לי. אני חזק. יש לי עוד אנשים חשובים בחיי לחיות עבורם וכדומה.

אז זה התהליך כשאנו עומדים בפני סיטואציה מלחיצה:

כאשר פועל מנגנון הדחקה, יש כאילו מעין מחיצה שחוסמת מהמידע לעבור למוח החושב. כלומר, קרה משהו מלחיץ ,התפשט לחץ בכל הגוף, אבל קשה לנו מידי להתמודד עם מה שקרה. אנחנו לא מסוגלים.

ואז אנחנו מפעילים מנגנוני הדחקה.

או שאנחנו מכחישים את המידע. או שאנחנו אומרים: "זה לא נורא" ולפעמים אפילו: "זה לא קרה" -הכחשה. לפעמים אנחנו משתמשים במנגנוני הגנה יותר מתקדמים כמו רציונליזציה. נותנים פרשנות "חכמה" לאירוע.

במקרים כאלו המידע המלחיץ לא עובר לתאים האפורים ששם מתרחשים תהליכי חשיבה רציונאליים, ולכן נחסמת האפשרות לפתרון. אם המידע המלחיץ הבעייתי לא עובר עיבוד באזור הקוגניטיבי של המוח אז לא יכול להימצא לו פתרון. ואז הידע המלחיץ שהתקבל למערכת נשאר תקוע במערכת הלימבית ולא נפתר.

מה זה אומר? – זה אומר שיש סיבה למתח מתמיד. כי יש גורם מלחיץ ולא נמצא לו פתרון. הגורם המלחיץ יצר איום גדול מידי ולכן נחסמה כניסתו למוח המודע ולכן הוא נשאר ללא פתרון.

אז מה יקרה?

נשאר מתוחים ועצבניים באופן כללי. כי זה מה שקורה לנו כשרובצת עלינו בעיה. ואפילו לא נבין למה. לא נבין שהדחקנו. ואז כל דבר יעצבן אותנו וירגיז אותנו ונרגיש חסרי שקט. ולא נבין שמסתובבת לנו בעיה לא פתירה במערכת הרגשית שמחכה לפתרון. לכן כל כך חשוב לא להדחיק. ולא לפחד לגעת בכאב, גם אם הוא מאוד כואב. יש מצבים בחיים שאותו מנגנון הדחקה שלא נותן למידע המלחיץ והמכאיב להיכנס למוח המודע, מציל אותנו. כי אולי באמת יש תכנים קשים. אבל המחיר של אותה הדחקה הוא גבוה מאוד, ומתישהו כדאי מאוד לפרק את הכאב ולהבין אותו. ולאזור כוחות להתמודד איתו. לכן כשאנחנו מתוחים, נרגזים עצבנים ועצובים כאילו בלי סיבה, חשוב שנדע שיש סיבה. אבל עוד לא היינו מספיק בשלים להתמודד עם בעיה שקיימת אצלנו אבל עוד לא הגיעה לאזור במוח שבו אפשר יהיה למצוא לה פתרון. היא נחסמה על ידי מנגנון הגנה כלשהו.

זה כאילו שנכנסה בעיה למערכת אבל אנחנו לא מודעים אליה בגלל ההכחשה ואז אין אפשרות לפתור אותה.

דפנה שם טוב: נמשיך גם בפוסטים הבאים לתאר ולהכיר מגוון מגנונים נפשיים חשובים