זהות העצמית, חרדה חברתית וחוסר ביטחון

על החשיבות של הזהות העצמית בהקשר לחרדה חברתית וחוסר ביטחון / דפנה שם טוב

הרבה פעמים תוקפות אותנו תחושות של חוסר בטחון, חרדה חברתית, פחדים מ-איך שאנחנו נתפשים על ידי הזולת?

בדרך כלל אפשר להמעיט את הסבל הכרוך בכך על ידי החלפת מחשבות טורדניות חרדתיות במחשבות בוגרות ורציונליות.

להפחת את המשמעות שאנחנו מייחסים למה שחושבים עלינו  לחזק את הביטחון העצמי ולפתח מיומנויות תקשורת מוצלחות.

יש עוד נושא שיכול מאוד לעזור לנו להפחית את התחושות הלא נעימות הללו, והנושא הוא מודעות לזהות העצמית שלנו.

גילי הזהות העצמית מסייע רבות בתהליכים פנימיים עצמיים שלנו עם עצמנו
גילי הזהות העצמית מסייע רבות בתהליכים פנימיים עצמיים שלנו עם עצמנו

ההבנה של מי אנחנו היא מאוד חשובה:

  • מהן תכונות האישיות שלנו?
  •  מה הסגנון של האישיות שלנו?

מאוד תורם לביטחון עצמי ולתחושת מקורקעות.

כל סגנון בא עם סט של ערכים, אמונות, ולכל סגנון יש את הקסם שלו.

ההבנה של איזה טיפוס אנחנו יוצרת תחושות מאוד טובות וחשובות.

יוצרת אהבה לעצמנו, מגדירה אותנו ואפילו מובילה אותה להגשמה של סגנון החיים שלנו.

בסיפור ילדים תמיד מסתתרת תובנה פסיכולוגית עמוקה.

הסופר ברונו בטלהיים כתב את הספר קסמן של אגדות, שבו הוא מנתח את המסרים הפסיכולוגיים הנמצאים באגדות הילדים הקלאסיות.

אז לענייננו יש את סיפור הברווזון המכוער.

זהו סיפור על ברבור שגדל במקרה בלהקת ברווזים ותמיר הרגיש את עצמו שונה ומכוער.

כמה חשוב להיות מוגדר לעצמך - מעלה ביטחון עצמי ומונע ספק עצמי
כמה חשוב להיות מוגדר לעצמך – מעלה ביטחון עצמי ומונע ספק עצמי

יום אחד עברה בשמיים להקת ברבורים ובעצם הברווזון ראה שהוא בכלל ברבור.

מיד חזרה אליו זהותו והוא הרגיש יפה תואר…

סיפור זה ממחיש כמה חשוב להיות מוגדר לעצמך, ולדעת מי אתה ומה אתה באמת!

זה מאוד מגדיל את הביטחון העצמי, ומונע הרבה ספקות.

ספקות כגון: מה חשבו עלי, מה אמרו עלי, האם עשיתי רושם טוב וכו וכו וכו.

איך להביא את עצמנו לתחושת אמפתיה

איך לגרום לעצמנו להרגיש תחושת אמפטיה?

להגביר את עוצמת רגשות האמפטיה כלפי בעיות של אחרים
להגביר את עוצמת רגשות האמפטיה כלפי בעיות של אחרים

אמפתיה זה רגש מאוד חשוב בכל מערכת יחסים.

אמפתיה מרככת אותנו, מחברת אותנו, ומרגיעה אותנו ואת האחר בזמנים של קונפליקטים או חיכוכים נוספים.

האבסורד הוא שיש פער עצום בין השכיחות של המילה אמפתיה לבין הידיעה שלנו איך מייצרים את אותה אמפתיה מיוחלת.

אז אולי כדאי להקדיש לזה מספר מילים.

כשאנחנו מבחינים שהאדם מולנו נגוע ברגש מסויים, עלינו ללמוד לעשות מספר תהליכי חשיבה כדי שבאמת נצליח לייצר כלפיו אמפתיה.

אז למעשה השלב הראשון הוא לנסות להיזכר באירוע שקרה לנו, אשר במהלכו הרגשנו רגש דומה לרגש שהאדם מולנו מרגיש.

הרבה פעמים אנחנו בטעות מנסים להשוות אירוע לאירוע.

וכאן טמונה הסכנה.

אם נשווה אירוע לאירוע נרגיש שמאוד קשה לנו לדייק.

מיד יתחילו לצוץ אצלנו כל מיני מחשבות.

מחשבות כגון: "זה לא דומה, זה כן דומה, זה יותר קל , זה יותר קשה, זה לא אותו דבר", וכו וכו'.

לעומת זאת, אם ניזכר ברגש שהרגשנו באירוע ספציפי ,תוכל להגיע אלינו ההבנה העמוקה באשר לרגשות הזולת.

אני אתן דוגמא מאוד קיצונית, אבל היא כנראה תבהיר את התאוריה הנ"ל…

הדוגמא היא כזאת:

נניח שאני מבקרת חברה פצועה בבית חולים.

חברה שנפצעה בתאונת דרכים שמתלוננת על כאבים עזים ברגליים.

ונניח שכדי לחוש בלב וברגש ובנפש אמפתיה עמוקה למצבה.

עולה בי תמונה שחתכתי סלט ונחתכתי באצבע בסכין חדה.

ברור שאין אפשרות להשוות בין אדם פצוע שנחתך באצבע כשהכין סלט, לבין אדם שנפצע בתאונת דרכים והוא מאושפז בבית חולים.

אבל אם אני מתחברת רגע לזיכרון של כאב פיזי חזק ולא משנה ממה, אני אבין רגשית את כאבי החברה הפצועה.

לא רק אבין שכלית. אבין רגשית, בגוף.

וזו אמפתיה עמוקה. להעלות תמונה בראשי של תחושה בגוף שהרגשתי זה מאוד חשוב לאמפתיה.

בשעת כאב, תסכול, העלבות וכו' המוח האחורי שלנו לא מבחין במה הגיוני ומה לא.

המוח שולח כאב רגשי שמכווץ אותנו. הרבה פעמים גם אם זה קטן וטיפשי.

לאחר מכן אנחנו יכולים לעבד את האירוע, להרגיע את עצמנו.

לנחם את עצמנו אבל בהתחלה אנחנו מתכווצים מרגש…ולזה כדאי  להתחבר…לזיכרון כזה…

זה מדייק מאוד את הבנת הרגש של האחר, ומקרב לבבות…

האסיר השקוף

דפנה שם טוב: האסיר השקוף

מתהלכים בקרבנו: "אסירים שקופים".

מיהו האסיר השקוף ולמה הוא בכלל שקוף?

אסיר שקוף זה אדם שנראה חופשי!

אין עליו סימנים מיוחדים.

הוא נראה אדם כמו כולם.

אבל למעשה הוא אינו חופשי.

הוא שבוי!

הוא שבוי בידי כאב עצום שנובע מנפש פגועה.

או יותר נכון – נפש שנפגעה בעבר.

יש כל מיני סוגים של אסירים שקופים.

נתמקד באסירי האהבה

אלו אנשים שאין להם חופש לחיות ברווחה נפשית.

הם בסבל עז כשנודע להם שמישהו לא אוהב אותם!

יש להם צורך מתמיד לדעת שהם אהובים.

ובחיים אין שום אפשרות להיות תמיד אהוב.

ואין אפשרות להיות אהוב על ידי כולם.

האמת היא שדווקא להיפך.

האמת היא שאם אדם חי באותנטיות וביושר, לא תהיה לו אפשרות לרצות את כולם סביבו.

וזה בסדר גמור. וזה חופש והשחרור והאומץ.

מיהם האסירים השקופים?

אנשים שסובלים מטראומות כלשהן לא פתורות מהילדות…

או בעלי הערכה עצמית נמוכה או אלו שסובלים מפצעי נפש אחרים, הם אלו הנקראים:

"האסירים השקופים".

הם אסירים של האנשים עמם הם באים במגע.

הם תלויים באהבתם.

וכשזו נקטעת או לא ניתנת, בא הסבל!

"האסיר השקוף" מוטרד, מופעל, עצבני כואב ועצוב.

הבשורות הטובות הן שאפשר לצאת לחופשי מכבלים אלו.

עזרה מקצועית יכולה לעזור מאוד.

כמו כן, השקעה בכיוון של לעשות דברים למען עצמנו יכולה לעזור.

מודעות אהבה עצמית.

השקעה בעצמנו, השקעה באנשים היקרים סביבנו.

ולבסוף לא לשקוע בכאב הרגשי שתוקף אלא להבין שזה צורך רגשי שנולד מפצע ולמצוא דרכים להשתחרר ממנו!

אנחנו בעלי הבית

אנחנו בעלי הבית

בימים אלה מציפות את כולנו תחושות מאוד קשות.

תחושות של כאב ושל חרדה.

תחושות של פחד ושל צער…

אנחנו חשופים למקרים מזעזעים שלא הכרנו כמותם.

ילדים חטופים.

אנשים נרצחים.

התעללויות מכל כיוון.

אנחנו מפוחדים, זועמים, כואבים…

מי בכל הבית הפנימי שלנו?
מי בכל הבית הפנימי שלנו?

ואז נשאלת השאלה: "האם אנחנו בעלי הבית?"

כלומר, כיצד אנחנו מתייחסים לתחושות הללו שמציפות אותנו?

המחשבות הרגשות והתחושות שמציפות אותנו הן לא ה-"אני" שלנו.

כלומר, ה-"אני" שלנו מתבונן בתהליכים ששוטפים את המוח שלו.

כאילו יש לנו שני ערוצי פעולה.

בערוץ אחד מתרחשות כל הפעולות שציינתי.

הרגשות והמחשבות…

ובערוץ השני יש התבוננות במתרחש…

אם ננסה להפוך את זה לחזותי

בערוץ האוטומטי, מחשבות רגשות תחושות.

התחושה היא כאילו אנחנו עומדים תחת מפל מים באופן פאסיבי.

המפל מציף אותנו ושוטף אותנו.

והערוץ השני שבו אנו מתבוננים על עצמנו מהצד.

דומה למצב שבו אנחנו נניח מציירים ציור.

אנחנו מעורבים בתהליך אנחנו אקטיביים…

וכאן נכנסת יכולת השליטה שלנו.

קודם כל בפן השיפוטי.

ההצפה הרגשית היא הגיונית ונורמאלית
ההצפה הרגשית היא הגיונית ונורמאלית

האם נעימה לנו ההצפה הרגשית הזאת או לא?

ובמלחמה הנוכחית כשכל כך הרבה סבל נכנס לחיינו, יכול מאוד להיות שנגיד: כן!!!

זה בסדר!

אנחנו מקבלים את מה שעובר עלינו כי זה הגיוני.

הגיוני שנכאב ושנסבול.

כשהמציאות סביבנו כל כך אכזרית וכאוטית.

בדרך כלל אנחנו שואפים לשקט ורוגע.

ובדרך כלל כשאנחנו מוצפים מחשבות ורגשות קשים אנחנו מנסים לגבור עליהם…

בימים אלה אנחנו מאשרים לתחושות הקשות לשטוף אותנו כי אנחנו מבינים שזה במקום ושזה נכון.

שזה נכון להרגיש כאב עצום.

וכאן חשוב להדגיש שאנחנו בעלי הבית ואנחנו מחליטים אם זה טוב או רע מה שעובר עלינו  ובמלחמה הזאת נראה לי שבתור בעלי הבית אנחנו רוצים לארח את הכאב.

וזה בסדר.

זה הגיוני.

אז לצד הכאב חשוב שנרגיש שליטה במה שקורה לנו.

ושליטה זה אומר שכואב לי ושזה גם מתוך בחירה.

כי זה מתבקש…

רק לזכור מי בעל הבית ולזכור שבעל הבית זה אנחנו נתן אישור כניסה לכאב.

ובצדק!

אומניפוטנטיות וקורבנות, איך נדע להבדיל ביניהם?

אומניפוטנטיות וקורבנות, איך נדע?

הפרוש המילוני למושג אומניפוטנטיות הוא, כל יכול.

וכולנו חוטאים בכך.

לפעמים לא כל כך שמים לב לתופעה הזאת שמופיעה במערכת יחסים קרובה וממושכת עם הקרובים לנו.

כאשר אנחנו פגועים או לא מרוצים במערכות יחסים קרובות, הורים אחים, ילדים, בני זוג, פעמים רבות יש לנו נטייה להתנשא מעליהם.

בקונפליקט שחוזר על עצמו שוב ושוב כדפוס אנחנו נעים בטוחים בצדקתנו.

ואז אנחנו מנתחים, שופטים ופוסקים.

לעיתים אנו שוכחים שיש שם ממול עוד אדם.

עם עולם משלו וחוקים משלו.

עם הגיון משלו וחוויות משלו.

צריך להיזהר מלהיכנס למצב הזה.

חשוב תמיד לזכור שיש עוד עולם שלם לידינו.

ולמרבה הפלא

ישנם גם מצבים הפוכים.

2 מילים שחבו שנכיר - אומניפוטנטיות וקורבנות
2 מילים שחבו שנכיר – אומניפוטנטיות וקורבנות

מצבים בהם אנחנו במערכות יחסים אשר פוגעות בנו בצורה מכאיבה ולא הוגנת.

במצב כזה אנחנו צריכים וחייבים להבין שאנחנו נמצאים מול אדם פוגעני.

במצב כזה אסור לנו להתבלבל. אבל שם זה לא

אומניפוטנטיות. כשנו במערכת יחסים פוגענית חשוב שנכיר במציאות.

אז המסקנה היא שכשיש בעיות בקשרים שנו ההגדרה של הבעיות מאוד משמעותית.

האם אנו אטומים לשני ומתחפרים בצדק של עצמנו, או האם אנו מתעלמים ומכחישים מערכת יחסים רעילה.

שאילת שאלות כאמצעי לתקשורת והבעיות האפשריות

שאילת שאלות כאמצעי לתקשורת והבעיות האפשריות

איך לפתור בעיות תקשורות על ידי שאילת שאלות?

רובנו רוצים תקשורת וקרבה עם האנשים האהובים עלינו והקרובים אלינו.

אין ספק וזה ידוע וברור שהתעניינות כנה ואמיתית באנשים, היא דבר חיובי.

אנחנו אוהבים להרגיש חשובים ומשמעותיים לבני משפחתנו ולחברנו.

כאשר אנחנו רואים שמתעניינים בנו, זה בדיוק מה שנותן את התחושה שאנחנו משמעותיים.

אבל מה שקורה הרבה פעמים הוא שההתעניינות של הורים בילדיהם, או של בני זוג אחד בשני, הופכת להיות התעניינות שמתלווה אליה ביקורת, ובכך אובד האפקט של התקשורת.

שאלות שמתחילות כהתעניינות כנה, עלולות להתהפך מהר מאוד להבעת ביקורת.

שאילת שאלות כאמצעי לתקשורת והבעיות האפשריות
שאילת שאלות כאמצעי לתקשורת והבעיות האפשריות

ברגע ששאלנו שאלה וקיבלנו תשובה שלא נראית לנו, נגמרת ההתעניינות הטהורה, ומתחיל תהליך פחות נעים.

תהליך של הבעת ביקורת, הבעת אי שביעות רצון ממה ששמענו וכו'.

לפעמים שאילת השאלות מגיעה מראש במטרה לפקח על צעדי הקרובים אלינו ולא במטרה להתעניין.

מצבים אלה שתוארו פה עלולים לגרום לעיוותים לא נעימים בתקשורת.

אנחנו חוששים לשאול שאלות, מרגישים שאין לנו את המיומנות לשאול שאלות נקיות מביקורת ונמנעים.

או שאנו נסגרים מראש  מול שאלת השאלות ולא משתפים פעולה.

העלאת המודעות שלנו לתהליכים הנ"ל ,יכולה לעשות שדרוג משמעותי למערכות היחסים הקרובות שלנו.

המטרה היא שנהיה במודעות להקפיד על התעניינות אמיתית וכנה.

שנוכל להתאפק מלהביע דעה ונשאר בחוויה של בן השיחה שלנו.

שנהיה מודעים לקושי הטבעי להגיב ללא ביקורת וללא הבעת דעה ונצליח להתגבר עליו.

הרבה מחסומים יתפוגגו, ויווצרו הרבה הזדמנויות לקרבה ולתקשורת.

כל זאת – במידה ונלמד לשאול שאלות שמטרתן התעניינות טהורה.

זוהי מיומנות שמאוד כדאי לפתח, כי זה הבסיס לקשר טוב ואוהב.

קשר מהסוג שכולנו חולמים עליו וכמהים אליו.

שימוש בכובע המורה בזוגיות

שימוש בכובע המורה בזוגיות / דפנה שם טוב

לפעמים אני נתקלים בסיטואציה מאוד קשה.

סיטואציה שבה בני הזוג שלנו מדברים אלינו בזלזול.

עונים לנו מתוך עצבים.

פוגעים בנו ומעליבים אותנו.

לצערנו אלה מצבים מאוד שכחים בין בני זוג.

בני זוגנו הופכים הרבה פעמים באופן אוטומטי למעין שקי איגרוף.

הם הופכים להיות מובנים מאליו.

בן או בת זוג בתפקיד המורה
בן או בת זוג בתפקיד המורה

וזה כמעט טבעי שכשאנחנו לחוצים ביום יום מאלף ואחת סיבות אנחנו פורקים את זה על בני הזוג.

 

במצבים האלה כדאי שבן / בת הזוג שמותקף יתמודד באופן הבא:

מצד אחד ידע לשקף את הפגיעה ולעצור את הפוגע.

ומצד שני לא יצבור טינה ויבין שהרבה פעמים בן/בת הזוג שפגע היה לחוץ ועצבני ולא התכוון לפגוע בזדון.

יהיה מאוד יעיל להסביר לפוגע מה לא בסדר בסגנון שלו ובהתבטאות שלו.

מה היה מעליב בדיבור שלו.

ובדרך כלל, האתגר הוא להצליח להישאר מאוזנים:

גם סולחים ומבינים.

וגם אסרטיביים ועומדים על שלנו.

כשנוקטים בדרך ההתמודדות הזאת המצבים הנ"ל הולכים ומתמעטים והדיאלוג הזוגי משתפר ומיטהר.

הזוגיות כולה מתעצמת כשנוקטים בגישה הזאת.

מהי רוחניות?

רוחניות זה התהליך שבו אנחנו מחפשים את המשמעות הנסתרת.

לאנשים יש בדרך כלל רצון לחוות את החיים באופן טוב ומספק.

התחושה הזאת מתגברת או מורגשת בעיקר כשאנו חווים תסכול או סבל או פחד או צער וכו.

רוחניות קווים לדמותה - דפנה שם טוב מסבירה
רוחניות קווים לדמותה – דפנה שם טוב מסבירה

אז מתעוררת הכמיהה לסיפוק ולשלמות

דווקא ברגע שבו משהו בסיפוק שלנו נפגם או ברגע שבו אנו מתחילים לחוות סבל, אנחנו יכולים לגלות עומקים עצומים של תכנים.

כשאנחנו מוכנים להתבונן לתוכנו, לתוך הלב הסובל שלנו מתגלה לנו עולם אינסופי.

 

רק צריך "להרים את המכסה"

כשיש לנו אמץ לא להשליך את המצוקות והכעסים על אחרים אלא להתבונן לעומק ולחקור פנימית את סיבת הסבל אז מתחיל מסע רוחני.

מסע שמגלה את השכבות שנערמו עלינו במשך השנים.

מסע שמגלה את רגעי הבושה והכאב והאכזבות שהצטברו בנו שנים רבת ועכשיו בסבל הנוכחי באים לידי ביטוי.

סבל הוא כמעט אף פעם אינו רק המקרה הגלוי.

אהבה לאמא

על יחסי אהבה לאמא / דפנה שם טוב מסבירה

אהבה לאמא זה דבר מאוד מורכב.

אולי אחד הכי מורכבים שיש.

זה רגש עצום ועוצמתי ששוכן כמעט בכל אחד מאיתנו.

בנוסף על כך החברה מאוד מקדשת את הרגש להורים מגבה אותו ונותנת לו חשיבות רבה.

במקביל  מערכת יחסים עם  אמא היא מאוד קונפליקטואלית בהרבה מקרים.

ויכולות להיות לכך סיבות רבות מאוד. האם עלולה להיות ביקורתית.

האם עלולה להשליך ציפיות על הילד שלא מתאימות לאישיותו.

האם עלולה להשליך חרדות שלה על הילד. להתעלם ממנו כתוצאה מבעיות רגשיות שלה.

ועוד ועוד…

הקשר עם אמא הוא מורכב
הקשר עם אמא הוא מורכב

ריבים וחילוקי דעות עם אמא

ואז נוצרים קונפליקטים משמעותיים בין האהבה העצומה שאנו מרגישים לאמא שלנו ובין טינה ורגשות קשים שאנו מרגישים כלפיה.

מאוד חשוב להיות מודעים לכך שאף אחד משני הרגשות הללו לא סותר אחד את השני.

צריך לקחת בחשבון שיש גם אהבה וגם טינה ושזה בסדר גמור.

ושזה הגיוני ושצריך לדעת לחיות עם זה בהבנה ובשלום.

אצל אנשים רבים זה יוצר בילבול רב.

הם מייסרים את עצמם על הרגשות השליליים שיש להם כלפי אמם. מדחיקים אותם.

מאשימים את עצמם. צריך להבין שאנחנו לא בוחרים ברגשות שליליים.

הם בוחרים בנו. הם באים ומשתלטים עלינו. הבחירה שיש בידנו היא מה לעשות עם רגש כזה כשהוא עולה וצץ ומציף אותנו.

אז כפי שאמרתי אל לנו להאשים את עצמנו כי לא בחרנו בתחושה זאת.

יחד עם זה כן בידנו ובשליטתנו לנהל את הרגש הזה.

למשל לא לתת לו מקום להשפיע על התנהגותנו.

בהירות לעומת בילבול!

דפנה שם טוב בלבול לעומת בהירות בחיים

מהו כיוון נכון לחיים אשר בו יסע האדם במסלול חייו?

דפנה שם טוב בלבול לעומת בהירות בחיים
דפנה שם טוב בלבול לעומת בהירות בחיים

הרבה פעמים אנחנו סובלים בגלל שאנחנו מבולבלים.

אנחנו מבולבלים בלי לדעת שזה מצבנו.

הרבה פעמים אנחנו נקלעים למצבים בחיים ולא ממש יודעים מה המטרה שלנו ומה החזון שלנו.

זה כאילו שדורשים מאיתנו לכוון ווייז WASE אבל לא אומרים לנו את היעד.

איך נגיע?

איך נגיע אם אין יעד?

אנחנו נשאבים לסיטואציות בחיים, למקומות עבודה, למערכות יחסים, בלי יעד ברור מול עיננו!

ואז אנחנו מתבלבלים, מפשלים, והביטחון שלנו יורד עם כל מהמורה שאנו פוגשים בדרך.

 

זה כאילו שהתודעה שלנו אומרת לנו:

"תיסע לשם וגם לשם ואולי לשם".

 

איך נרגיש אם ניסע בצורה כזאת?

למשל, אנחנו כהורים.

המסע שלנו כהורים.

הרבה פעמים אנחנו לא מציבים יעד והולכים לאורו.

לפעמים היעד הוא לחנך את הילדים, ולפעמים לאהוב אותם, ולפעמים לספק להם צרכים,

אבל כל זה הרבב פעמים נשאר מבולבל והמטרות מתחלפות בהתאם לסיטואציות

והיעד הסופי נשכח מאיתנו.

 

אם נחדד את היעד ונזכור:

שלא משנה מה קורה לנו, היעד נשאר אהבה וחום

כל הסיטואציות יצבעו בצבע אחר!

זה נכון גם לזוגיות.

זה נכון גם לעבודה.

אם יהיה לנו ברור שהיעד הוא לחיות באהבה.

להרגיש אותה.

לבטא אותה לא נהיה כל כך מבולבלים.

נרגיש פנס לאורו אנחנו הולכים.

פנס שמאיר לנו את הדרך ואת הלב.

כשאנחנו מכוונים את הוויז ליעד מסויים הוא ייקח אותנו לשם גם אם הדרך מפותלת ומסובכת!

כשנתאמן בלא לשכוח את היעד הנפשי כל השאר יסתדר!

דילוג לתוכן