דפנה שם טוב: מה מרגיש ילד שגדל עם מבוגרים שלא מתייחסים אליו באופן הולם?
הורים ביקורתיים, הורים שמתעלמים, הורים שמזניחים את ילדיהם…
לילד קשה להבין שזה המצב. עדיין אין לו עצמי בוגר ונפרד שיכול להתמודד עם עולם המבוגרים.
הוא גם בדרך כלל יאמין שהמבוגר צודק והוא אשם.
הוא ירגיש אשמה במידה ותתעורר בו ביקורת או רגשות שליליים כלפי ההורה.
החברה והמשפחה מרגילה אותנו לכבד הורים, ואז הילד יכול להפוך לילד מרצה. לילד שמשתוקק לרצות את הוריו.
וכמו כן עלולות להופיע התנהגויות כמו:
- הוא עלול אפילו לפתח תסמונת שטוקהולם – שזו תסמונת של הזדהות עם התוקפן.
- הילד גם יכול להפוך לילד עם חוסר שקט.
- הילד עלול לסבול מבעיות התנהגות.
הילד שגדל בסביבה עם גורמים מכאיבים יכול לפתח כל מיני תסמינים התנהגותיים, אבל לא יידע להצביע על הבעיה. זה מורכב מידי בשבילו.
יחד עם זאת רכיבים באישיות שצריכים להתפתח לא יתפתחו במצב כזה. יוזמה, בטחון עצמי, אהבה עצמית ועוד.
כשהילד יוצא לחיים בתור בוגר הוא מתחיל להרגיש את הנזקים ואת הכאב. לפתע הוא חשוף לרגישות יתר, לטורדניות ולכל מיני סוגים של בעיות נפשיות שנזרעו בו בילדותו מבלי שהיה מודע לכך, ועכשיו זה צף ועולה.
כיצד ניתן לטפל בזה?
אנשים רוצים להגיע לטיפול כשהם סובלים. כשהם סובלים מדברים שנראים להם מיותרים ובלתי הגיוניים.
בדרך כלל הסבל הגלוי הוא לא המקור של הסבל.
אם לדוגמה למישהו אין בטחון עצמי זה לא בגלל שיש לו סיבה הגיונית להרגיש נחות.
זה בגלל חוויות שעבר בעבר ובאות עכשיו לידי ביטוי בתחושת נחיתות. ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה. כשמגיעים לכאב המקורי ולכאב האמיתי אז אפשר להבין ולטפל.
ואחרי שאנחנו מבינים את הסוד ואחרי שאנחנו מבינים את הכאב האמיתי שמסתתר מתחת למדומה, אז אנחנו יכולים לקחת את הכאב המדומה לסגור אותו בקופסה ולזרוק את המפתח. לזה קוראים מנגנון דחיקה. להבדיל ממנגנון הדחקה, מנגנון דחיקה הוא אחד המנגנונים הכי חשובים שלנו. הוא מאפשר שליטה בתודעה.
אבל לפני שאנחנו דוחקים אנחנו צריכים להאמין שהטורדנות היא שקרית.
צריך להרגיש כדי להבין
עד שלא נחוש את הבעיה האמיתית לא נוכל לדחוק אותה, וכשילד מייצר מנגנוני הגנה הוא לא מרגיש כאב!
כשילד גדל בא כאב ממנגנון ההגנה,ואז צריך לפרק את אותו הכאב. להבין ולמצוא את הכאב האמיתי ובסופו של דבר להשמש במנגנון הגנה הכרחי.
שלכם עד הפעם הבאה דפנה שם טוב
נמשיך בעוד תובנות בתחום…