עוינות להורה כזעקת אהבה

דפנה שם טוב: עוינות להורה כזעקת אהבה

בספר של פול אוסטר 4321 מסופר על תולדות חייו של נער אמריקאי בשם פרגוסון. לפרגוסון יש בן דוד בשם נואה. פרגוסון שהוא בן עשר בערך,מתבונן במערכת היחסים בין בן-דודו נואה ואביו. והוא שם לב לתופעה משונה. נואה בן הדוד היה מתפרץ על אביו התפרצויות זעם,והיה צועק עליו ומתחצף אליו באופן קיצוני. והאב לא כעס עליו על כך  ועבר לסדר היום. ואז פרגוסון בן הדוד פרש לעצמו כך את הדינמיקה הזאת

אני מצטטת מהספר:

"הם היו זוג מוזר כל כך, נער בעל נפש פצועה שכל העוינות שהפגין כלפי אביו היתה זעקה של אהבה כלפיו ואב בעל נפש פצועה שהפגין אהבה שופעת בכך שנמנע מלהעיף סתירות על ימין ועל שמאל והניח לעצמו לחטוף את המכות.

אבא של נואה שמר על שלווה יציבה ומוזרה, מעולם לא הגיב לעלבונות שהטיח בו בנו, סרב להניח להתנגדויות לערער אותו. קיבל במזג סבלני ובשתיקה כל התנפלות, עד ששבה הרוח ושינתה כיוון.

(הערה, בספר הקטע השני בא לפני הקטע הראשון)

לא רק בספר אלא גם במציאות ממש

זה כל כך מדוייק ויפה לתאר עויינות כלפי הורה כזעקה לאהבה. הרי לפעמים האנשים הכי אהובים עלינו, מוציאים מאיתנו התנהגויות קשות ומעוררים בנו תחושות קשות מאוד.

הרבה פעמים אנחנו נושאים עימנו מטען רגשי סביב אירועים טראומטיים עם הורינו. למשל, בספר שציינתי, היו אלה גירושיו של הורי נואה בן הדוד שלו. המטען הרגשי צץ בעקבות אינטראקציה עם ההורה שמעוררת את המטען. הפרוש שניתן פה בספר, שהעוינות היא בעצם זעקת אהבה, הוא מקסים ונותן הזדמנות להסתכל על קונפליקטים עם הורינו מזווית שונה לגמרי.

נמשיך בעוד תובנות מעניינות, כמו תמיד – שלכם דפנה שם טוב מטפלת זוגית, אישית ומשפחתית

אולי יעניין אתכם גם: CBT, אהבה עצמית, הדחקה נפשית