מיהו ומהו הילד ההורי? דפנה שם טוב מסבירה

ילד שנותב מגיל צעיר לדאוג לאמא שלו, נושא נטל כבד על כתפיו במשך שנים רבות.

עם הזמן נוצר טשטוש בין תמיכה לבין תחושת אחריות טוטלית.

וכשההורה מתבגר ומצבו הבריאותי מדרדר אותו ילד מרגיש שכאילו כל מה שקורה לאמא שלו תלוי בו.

זהו שחזור של התחושה מהילדות.

ואז תוקפת האשמה.

ואז הילד השוכן בתוך המבוגר מתחיל להרגיש שאולי לא עשה מספיק.

הוא הרי כל כך היה רגיל לתת מעצמו כדי להבריא את המצב אז כרגע כשהמצב יוצא משליטה תוקפים אותו רגשי אשמה וחוסר אונים.

כאילו זה תלוי בו המצב של האם.

וכשאדם מקדיש ומנותב כל כולו לטפל באחר הוא מזניח את עצמו ושוכח את הצרכים של עצמו את שאיפותיו ואת חייו הפרטיים.

נוצר מצב שבמקום שיתרכז בחייו, הוא מתרכז בחיי אמו…

אנשים בגילאי 40 50, בונים את חייהם ומגשימים את עצמם.

הנתיב הלא נכון…

ילדים שנותבו לחיות את חיי הוריהם ,לא מצליחים להתרכז בעצמם ובמשפחתם ונשארים מחוברים להורה ולכל מה שקורה לו.

מאוד חשוב להבין את זה ולהכיר בזה ולהבחין בין האחריות לבין טיפול, לבין האחריות למצבם.

הרפואי והבריאותי של ההורים המזדקנים.

במצב הזה אותו ילד שנותב מגיל צעיר לדאוג לרווחתו של ההורה, צריך מאוד להיזהר.

צריך ללמוד.

ללמוד להציב גבולות בריאים.

גבולות לא אומרים שמפסיקים לדאוג או לאהוב.

גבולות אומרים שמותר לו להתרכז בחיים שלו ,ושהוא צריך להיות מנותב ולהתרכז גם בחיים שלו ולא רק של ההורה המזדקן…