זהות עצמית ואהבה עצמית

הבסיס ליצירת קשר טוב ומיטיב עם אחרים הוא לאהוב את עצמנו ולדעת מי אנחנו // דפנה שם טוב

להכיר את עצמך
להכיר את עצמך

מגיע לנו שנכיר את הצדדים החזקים באישיות שלנו ונדע להעריך אותם.

עלינו לדעת לאמר במה אנו טובים.

איפה הצלחנו?

מה מאפיין אותנו?

דבר נוסף שיכול להגביר את הביטחון והאהבה לעצמנו הוא עיצוב התגובות שלנו לעולם החיצון.

לדעת היכן אנחנו רגישים.

היכן שוכנות להן נקודות התורפה שלנו?

ולאחר מכן לעצב לעצמנו צורת תגובה מתמודדת והולמת.

 

עלינו להרגיש שאנו בשליטה על הניהול הרגשי שלנו.

עלינו לדעת שנוכל לנהל את הרגש ולא הוא אותנו.

מה שעוד מאוד מעצים את האהבה והזהות שלנו זה יכולת ניצול וניהול זמן טובה בהווה.

אם נפתח הרגל להתמקד ב-"כאן ועכשיו" ולדעת שבכל רגע נתון אנחנו בעשיה חיובית,

הרי שזה יעצים את הביטחון שלנו בעצמנו.

התמקדות בהווה ובעשיה בהווה גם תסלק וגם תגרש כל מיני מחשבות טורדניות שמתעסקות בפחדים ומחלישות אותנו.

נבין שאנחנו לא צריכים לקבל חיזוקים מאחרים.

נבין שמה שאנחנו עושים בחיים זה החיזוק הכי גדול ובזה ראוי להתמקד.

 

לא לשפוט!

יחד עם זאת, היכולת לקבל את האחר ולא להיות שיפוטיים, גם היא מוסיפה לעוצמה הפנימית לזהות את עצמנו כאנשים פתוחים ומאפשרים, ולא סגורים בבועה צרה.

קבלת האחר ללא שיפוטיות מגדילה את השמחה והחופש הפנימיים, מרחיבה את הדעת ומרחיבה את היכולת לקבל את העולם באהבה ובפתיחות.

איך לפתח אהבה עצמית כלפי עצמנו?

דפנה שם טוב: איך לפתח אהבה עצמית כלפי עצמנו?

רבות כבר נכתב ונאמר על חשיבות האהבה העצמית. אהבה עצמית היא רגש של אהבה לעצמי. יש הבדל מהותי בין הערכה עצמית לבין אהבה עצמית.

הערכה עצמית היא משהו רציונלי. אהבה עצמית היא משהו תחושתי רגשי.

אריך פרום בספרו אומנות האהבה כתב שלאהוב זה גם פועל. לא רק רגש ושצריך לדעת איך לאהוב.

באהבה יש נתינה, באהבה יש רצון לגונן, להדריך. כשחשים אהבה  ממעיטים לבקר להאשים להזהיר.

כשאוהבים יודעים לעודד על מעשים טובים. כשאוהבים יודעים להיות ערים וקשובים ובשעת הצורך לכוון ולהנחות לכיוונים חיוביים. יודעים להכיל את השגיאות, וללמד  להסיק מסקנות להבא. בלי תוכחה ורגשי אשם.

מי שאוהבים אותו באופן אקטיבי, מרגיש את האהבה שזורמת אליו. וזה יוצר אצלו אמונה והרגשה שהוא ראוי לאהבה. מי שמרגיש ראוי לאהבה יאהב גם את עצמו. זו ממש תוצאה מתבקשת.

את כל פעולות האהבה הללו, אנחנו יכולים להפנות כלפי עצמנו.

יש שני דברים שעלינו לעשות כדי לפתח אהבה עצמית:

הדבר הראשון הוא:

לדעת כיצד לבטא נכון אהבה. כמו שכתבתי למעלה.

והדבר השני הוא:

לבדוק שאכן אנו עושים את זה. מוציאים את זה לפועל.  אותה גם כלפי עצמנו.

וזה אומר שאם נתייחס ככה גם לעצמנו ,תתפתח בנו אהבה עצמית בריאה.

כשיודעים לאהוב ולבטא את האהבה  מתחילים להבין איך להתייחס למי שאהבים כמו לפרח נדיר ועדין.

בעדינות ברוך ובטיפול זהיר. גם אם יש כנימה בפרח הזה נוציא אותה ברוך ועדינות. ולא בגסות ובבוטות. זאת אהבה. והראשונים שאנחנו צריכים ללמוד להתייחס אליהם ככה זה אנחנו.

נהיה מוגנים ואהובים ובטוחים לעד.

בהצלחה לכולנו בכך: דפנה שם טוב,

ואגב נמשיך בעוד קטע שיסביר וידגים את דרכי האהבה העצמית בקרוב

בין אהבה עצמית וההערכה עצמית

דפנה שם טוב: מה ההבדל בין אהבה עצמית וההערכה עצמית?

לפעמים יש לנו תחושות לא טובות לגבי עצמנו.

לפעמים למרות שאנחנו יודעים שאנחנו "בסדר", אנחנו מרגישים לא בסדר. בעת ועונה אחת. נניח שהיינו באירוע חברתי.

יצאנו מהאירוע והרגשנו לא ממש טוב. והתחלנו לחשוב:

מה קורה?

למה אנחנו מרגישים לא טוב?

והתחלנו לנתח את ההתרחשות באירוע, והגענו למסקנה שהכל היה בסדר. התלבשנו יפה, התנהגנו בחמימות לאנשים, לא דיברנו יותר מידי ולא פחות מידי. חייכנו…

ולמרות זאת מתכווץ לנו הלב, ותוקפות אותנו כל מיני חששות ותחושות.

ואנו מרגישים שמשהו לא היה מספיק טוב. ושהאנשים באירוע לא מספיק מעריכים אותנו. זה מצב מאוד מתסכל כי אין לו פתרון מעשי.

אין לנו כל כך מה לשפר כדי להרגיש טוב. אנחנו מרגישים סתירה חריפה בין הערכתנו את עצמנו באותו אירוע לבין תחושתנו בפועל.

אהבה עצמית

כלומר, אנחנו מעריכים את עצמנו, אבל לא חשים אהבה לעצמנו. אלה שני דברים שונים. הערכה יכולה להתרחש בשכל ואהבה בלב. אהבה זה שמחה. אהבה היא התפעלות.

אהבה היא מוקסמות ושביעות רצון. זה רגש אהבה. כמובן שיש עוד סוגים של רגש אהבה לזולת, כמו מחויבות, מסירות נתינה. אך לא על אלה אני מדברת. אני מדברת על התחושות האלה שהגדרתי קודם. שביעות רצון שמחה התפעמות.

התלהבות ושמחה!

כלומר, הפן של רגש ההתלהבות והשמחה הוא זה שאותו אנחנו רוצים להרגיש כלפי עצמנו. בהרבה מקרים ההורים שמגדלים תינוק עלולים לחוש הפרעות ברגש ההתפעמות שלהם מילדם. ולמה?
כי במקרים רבים חרדות, פחדים ומטעני עבר של ההורים מושלכים על הילדים, והדאגה תופסת את מקומה של ההתפעמות.

זה לא אומר שאלה הורים פחות טובים דואגים ומסורים. להיפך. למרבה הצער עודף דאגה יוצר מחסומים. לילד קטן אין כל תפיסה עצמית לגבי מי שהוא. הדימוי העצמי של הילד מתפתח לפי איך שהוא קולט את ההשתקפות של עצמו בעיני הוריו. וכאן יכולים לצוץ שיבושים כפי שציינתי, והדימוי העצמי עלול להיפגע ולא להיות במיטבו. ואז נוצרים פערים בין השכל לתחושה. בשכל אנחנו יודעים שאנחנו בסדר, אבל בתחושה כלפי עצמנו אנחנו מרגישים מוחלשים.

וכאן בפער הזה ובזכות המודעות אנחנו צריכים לדעת שאנחנו צריכים להתאהב בעצמנו. ממש להתאהב ולהתלהב מעצמנו. באופן מודע למנות לעצמנו את היתרונות שלנו. למצוא דברים בעצמנו להתפעל מהם. המודעות לאימון קבוע להתלהבות מעצמנו וראיית החיובי שבנו כהרגל, יכולה להשלים את החסך, לרפא את הפצע ואף לחזק אותנו כפליים.

נמשיך בעוד דוגמאות, הסברים, פוסטים ונושאים בתחום – שלכם דפנה שם טוב

דילוג לתוכן