לקבל אל מול להתנגד

החיים חושפים אותנו להרבה מצבים של כאבים נפשיים.

 

כאב נפשי יכול להיות ולנבוע מתחומים רבים:

• בעיות בזוגיות
• בעיות בעבודה
• יחסים עם אנשים
• אכזבות
• כישלונות ועוד

 

מהי קבלת הסבל הנפשי לעומת התנגדות וכיצד הקבלה יכולה לסייע לנו?

בראש כולנו כבר מבינים שהחיים זה לא "גן של שושנים"…

ולמרות שאנחנו יודעים את זה בכל פעם שתוקף אותנו סבל רגשי אנחנו מופתעים מחדש, מתמרמרים ומתנגדים לעצם קיומו.

ממש חשוב שנתאמן בלקבל אותו באהבה.

את אותו סבל רגשי.

וזה לא סותר את הרצון הבריא שלנו לפתור את המצב.

כאן אנחנו צריכים להיות מודעים למחשבות שלנו לעומת כאבי הבטן שלנו.

 

כאב נפשי גורר בעקבותיו כאב פיזי

למעשה, כאב נפשי מורכב גם ממחשבות בראש וגם מכאב פיזי.

כלומר, מכאב הכרוך ב-תחושה לא נעימה בגוף.

הבטן כואבת.

יש מועקה בחזה.

מתח בגוף.

 

קבלת התחושה הפיזית וחוסר התמרמרות עליה מאוד תעזור לנו.

אם נוכל רגע להתבונן על עצמנו מהצד.

נסתכל ונבחין בגוף הסובל שלנו.

ובמקום להיות מתוסכלים נרגיע את עצמנו.

לא נפחד מהכאב הגופני שמתלווה לסבל הנפשי.

לא ניתן לו לבלבל אותנו.

 

 

ניתן דוגמא:

נניח שפיטרו אותנו מהעבודה.

זה רגע קשה מאוד שמביא עימו הרבה תחושות לא נעימות.

יש את המחשבות בראש ויש את התחושות הגופניות.

לתחושות הגופניות עלינו להיכנע.

לוותר ולהסכים לקבל.

בראש אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים למצב.

 

למה הכוונה פתרונות יצירתיים למצב?

כלומר, כשאנחנו סובלים אנחנו צריכים ללמוד לעשות הבחנה בין המוח לגוף.

לכאב בגוף.

את הגוף אנחנו צריכים לחבק ולנחם.

זה אומר – קבלה.

ככה גם זה יחלוף ייתר מהר וגם התחושה תהיה יותר נסבלת ולפעמים אפילו נעימה.

כאילו יש לנו חום אבל אנחנו לא דואגים.

להיפך לפעמים כשהחום עולה אנחנו מתמסרים אליו ולחולשה הנעימה שבאה בעקבותיו.

הגוף מתנקה…

בראש זה להיפך.

לא ניכנע.

נחפש פתרונות למצב.

ולהפתעתנו גם נגלה שכאשר אנחנו לא דואגים ולא מתמרמרים מהכאב הפיזי אנחנו הופכים להרבה הרבה יותר יצירתיים ויעילים במציאת פתרון לבעיה.

אנחנו לא קופאים ולא קפואים מפחד בעקבות האירוע הלא נעים שקרה לנו.

מהו כיוון נכון לחיים אשר בו יסע האדם במסלול חייו?

הרבה פעמים אנחנו סובלים בגלל שאנחנו מבולבלים.

אנחנו מבולבלים בלי לדעת שזה מצבנו.

הרבה פעמים אנחנו נקלעים למצבים בחיים ולא ממש יודעים מה המטרה שלנו ומה החזון שלנו.

זה כאילו שדורשים מאיתנו לכוון ווייז WASE אבל לא אומרים לנו את היעד.

איך נגיע?

איך נגיע אם אין יעד?

אנחנו נשאבים לסיטואציות בחיים, למקומות עבודה, למערכות יחסים, בלי יעד ברור מול עיננו!

ואז אנחנו מתבלבלים, מפשלים, והביטחון שלנו יורד עם כל מהמורה שאנו פוגשים בדרך.

 

זה כאילו שהתודעה שלנו אומרת לנו:

"תיסע לשם וגם לשם ואולי לשם".

 

איך נרגיש אם ניסע בצורה כזאת?

למשל, אנחנו כהורים.

המסע שלנו כהורים.

הרבה פעמים אנחנו לא מציבים יעד והולכים לאורו.

לפעמים היעד הוא לחנך את הילדים, ולפעמים לאהוב אותם, ולפעמים לספק להם צרכים,

אבל כל זה הרבב פעמים נשאר מבולבל והמטרות מתחלפות בהתאם לסיטואציות

והיעד הסופי נשכח מאיתנו.

 

אם נחדד את היעד ונזכור:

שלא משנה מה קורה לנו, היעד נשאר אהבה וחום

כל הסיטואציות יצבעו בצבע אחר!

זה נכון גם לזוגיות.

זה נכון גם לעבודה.

אם יהיה לנו ברור שהיעד הוא לחיות באהבה.

להרגיש אותה.

לבטא אותה לא נהיה כל כך מבולבלים.

נרגיש פנס לאורו אנחנו הולכים.

פנס שמאיר לנו את הדרך ואת הלב.

כשאנחנו מכוונים את הוויז ליעד מסויים הוא ייקח אותנו לשם גם אם הדרך מפותלת ומסובכת!

כשנתאמן בלא לשכוח את היעד הנפשי כל השאר יסתדר!

אז איך מתמודדים עם תחושת קורבנות?

לעיתים רבות אנו שומעים שזה לא טוב להיות קורבן או יותר נכון להרגיש קורבן!

נהוג לחשוב שאם מישהו מרגיש קורבן זה אומר שהוא לא לוקח אחריות על חייו.

אבל לדעתי זה בדיוק להיפך!

 

מעז יצא מתוק

דווקא כשמישהו מבין את העוול שעשו לו זה מעצים אותו ומפתח אותו.

הוא מתחיל להבין הרבה דברים על החיים שלו.

מתחיל להרגיש כלפי עצמו רגשות חיוביים.

מפסיק להאשים את עצמו ולהרגיש מתוסכל מעצמו.

וזה מאוד הגיוני.

 

למה ילד חסר אונים שפגעו בו צריך לדחוק את זה?

להיפך!

ודווקא אחרי שיש קבלה והבנה של העוול שנעשה מתאפשר תהליך של צמיחה.

כי במהותנו אנחנו רוצים לצמוח.

רוצים להתפתח ורוצים שיהיה לנו טוב.

רוצים להגשים את עצמנו.

כך שאם נצליח לחיות בצורה אותנטית ונאמנה למציאות חיינו יהיה לנו טוב.

הדברים יהיו מובנים ופרושים לנגד עיננו.

• ללא רגשות אשם.
• ללא רגשות תסכול.
• בלי להאשים.

רק להבין ורק להתבונן.

רק ככה נוכל לפתח את אישיותנו למקומות הטובים והרצויים לנו.

אז צריך לזכור שאנחנו לא מתקרבנים.

אנחנו ראליים אמיתיים ואמיצים!

האם ילד שמפריע הוא "ילד רע"?

כשהילד מפריע זה אומר שהוא בוחן את העולם.

מעז להביע את תחושותיו ללא חשש.

הוא דעתן והוא אמיץ.

זה מעולה.

המבוגרים סביבו צריכים לדעת כיצד להתייחס להפרעות האלה.

בשום אופן לא לראות בזה חוצפה או בעייה. אלא להבין שזו תופעה טבעית.

לתקשר עם הילד.

לבדוק מה מפריע לו:

ולמצוא איתו ביחד דרכים לפתרון המצוקה שנוצרה לו ושגרמה לו להפרעה.

בין כתה ג לכתה ו זה גיל החביון על פי פרויד.

התפתחות העצמי.

אם הילד מתחצף למורים ומפריע בשעורים אין מה להיבהל ולהיפך.

 

סימן שההורים היו מעולים ונתנו לו בטחון וכוח

זה שלב תקין בהתפתחות הילד מעבר בין עולם שנשלט,

ומכוון על ידי ההורים לעולם שבו חברת הילדים קובעת.

ולכן ילד שהתפתחותו תקינה ושצרכיו מולאו היטב בשלבים המוקדמים יותר של חייו ירצה למרוד במורים שלו.

זה סימן טוב שהוא מתחצף ומפריע.

ואסור להתייחס לזה כאל משהו בעייתי בילד.

דפנה שם טוב: האם בתוכנו שוכנים ילדים פנימיים ומפוחדים?

גם כשאנחנו גדלים ומתבגרים נשאר בתוכנו ילד קטן.

בכל אחד מאיתנו שוכן ילד קטן פנימי .

הילד הפנימי הוא זה שאחראי לכעסים, לתגובות יתר, לסכסוכים משפחתיים ועוד

להכיר את הילד הפנימי הפגוע שבתוכנו ולרפא את פצעינו הרגשיים זו חוויה אדירה.

 

ועכשיו כשהמתח ברחובות גבר

בגלל הקורונה, בגלל הטילים, בגלל הסכסוכים הפנימיים זה חשוב שבעתיים.

לכל אדם יש  הסתכלות על החיים והוא נמצא כאילו בטראנס היפנוטי ומאמין שאיך שהוא חווה את הדברים זו הדרך היחידה.

ברגע שמתחברים לילד הפנימי ומתחברים לילד הפלאי הלא מקולקל שבנו רואים הכל באור שונה.

 

רואים דברים עם הרבה פחות כעס עם יותר טולרנטיות

מייחסים לדברים פחות דרמטיות.

משאירים את האהבה ומורידים את הציפיות.

אם נזכור שרגשות מתפרצים ונטייה לאלימות נובעים מילד פנימי פצוע זה יהיה מעולה

אם נבין את זה אז נצליח לראות את החיים באור יותר רך.

יותר זהוב.

כולנו כל כך זקוקים לזה עכשיו.

הבסיס ליצירת קשר טוב ומיטיב עם אחרים הוא לאהוב את עצמנו ולדעת מי אנחנו // דפנה שם טוב

מגיע לנו שנכיר את הצדדים החזקים באישיות שלנו ונדע להעריך אותם.

עלינו לדעת לאמר במה אנו טובים.

איפה הצלחנו?

מה מאפיין אותנו?

דבר נוסף שיכול להגביר את הביטחון והאהבה לעצמנו הוא עיצוב התגובות שלנו לעולם החיצון.

לדעת היכן אנחנו רגישים.

היכן שוכנות להן נקודות התורפה שלנו?

ולאחר מכן לעצב לעצמנו צורת תגובה מתמודדת והולמת.

 

עלינו להרגיש שאנו בשליטה על הניהול הרגשי שלנו.

עלינו לדעת שנוכל לנהל את הרגש ולא הוא אותנו.

מה שעוד מאוד מעצים את האהבה והזהות שלנו זה יכולת ניצול וניהול זמן טובה בהווה.

אם נפתח הרגל להתמקד ב-"כאן ועכשיו" ולדעת שבכל רגע נתון אנחנו בעשיה חיובית,

הרי שזה יעצים את הביטחון שלנו בעצמנו.

התמקדות בהווה ובעשיה בהווה גם תסלק וגם תגרש כל מיני מחשבות טורדניות שמתעסקות בפחדים ומחלישות אותנו.

נבין שאנחנו לא צריכים לקבל חיזוקים מאחרים.

נבין שמה שאנחנו עושים בחיים זה החיזוק הכי גדול ובזה ראוי להתמקד.

 

לא לשפוט!

יחד עם זאת, היכולת לקבל את האחר ולא להיות שיפוטיים, גם היא מוסיפה לעוצמה הפנימית לזהות את עצמנו כאנשים פתוחים ומאפשרים, ולא סגורים בבועה צרה.

קבלת האחר ללא שיפוטיות מגדילה את השמחה והחופש הפנימיים, מרחיבה את הדעת ומרחיבה את היכולת לקבל את העולם באהבה ובפתיחות.

יש דרך מסוימת לחשוב על הפחדים שלנו

וזו הדרך של "הפוך על הפוך",

כשאנחנו פוחדים ממשהו אולי נחשוב שבעצם אנחנו רוצים אותו?

זה כמובן נשמע מופרך לגמרי.

אבל אם נסתכל על זה באופן קצת אחר,

 

נשאל את עצמנו:

"למה התת מודע שלנו הציף אותנו במנת הפחד הזו?",

נשוב ונשאל את עצמנו:

"אילו "רווחים" יהיו לנו, במידה שמשהו שאנחנו חוששים ממנו יתקיים במציאות?".

 

כך למשל:

במידה שאנחנו פוחדים שהילדים שלנו לא יצליחו בחיים שלהם,

האם יתכן שאנחנו באופן תת מודע לא רוצים להישאר לבד?

 

במידה שאנחנו פוחדים שלא נצליח בדבר מסויים,

האם יתכן שמפחידה אותנו עצמאות והתבגרות?

 

במידה שאנחנו פוחדים שלא נצליח בדיאטה, למשל,

אז אולי אנחנו בכלל רוצים לנקום בהורה שתמיד לעג לנו שאנו שמנים?

 

יתכן מאוד שאם נחשוב על הפחדים שלנו בצורה הפרדוכסלית הזאת,

פתאום נגלה שמתחת לכל פחד מכישלון, בכלל עומד פחד מהצלחה!

ועל ידי כך שנבין זאת – נוכל גם לפתור את זה ביתר קלות!

להתמודד עם הפחד / דפנה שם טוב

הפחד מאנשים.

הפחד שאנחנו לא טובים.

הפחד שיגלו פתאום שאנחנו לא מספיק טובים וינטשו אותנו.

ויכעסו עלינו ויזלזלו בנו.

זה כל כך כואב.

הפחד הדמיוני הזה.

הפחד ששוכן לנו במחשבות.

הצורך לרצות את האחר.

זה כאב מפושט כזה בכל הגוף.

שתופס אותנו בבטן שזוחל לנו בגרון.

שמכאיב לנו.

זה פחד של אנשים  שהחמיצו משהו.

שהחמיצו הגנה ובטחון איפשהו במהלך חייהם המוקדמים.

והם סובלים.

ושואלים את עצמם: מה יהיה? מה יהיה עם הפחד הארור הזה?

וזה אוכל מבפנים.

בעיקר כי הוא לא אמיתי.

כי זה לא באמת מפחיד.

אז מה אם מישהו יחשוב עלי משהו רע?!

 מה יקרה כבר?

אז איך להתגבר?

 

קודם כל אנחנו צריכים לקבל!!!

לקבל – זו מילה מאוד חשובה כאן בתהליך הזה.

לקבל את העובדה שיש בנו את הפחד הזה שהרבה פעמים זה פחד מאנשים מצליחים.

מאנשים שמקרינים כוחניות מסויימת.

הרבה פעמים זה פחד שהמקור שלו הוא, דווקא, התנגדות כלשהי.

התנגדות שמישהו מעורר בי וזה מפחיד אותי לעמוד מולו.

ואז מופיע הפחד הזה.

 

אז לקבל!!!

לקבל אותו.

לא לפחד מהפחד.

להתבונן בו היטב.

להכיר אותו ולהכיר בו.

ולהירגע.

ולא להתמרמר.

ואולי אפילו לדמיין אותו קטן כזה.

פחדן כזה.

יושב כפוף בפינת החדר ורועד לו בפינה.

ואז לדמיין אותנו.

קצת משוחררים ממנו.

ניגשים אליו בצעד בוטח.

מרגישים חזקים ושולטים.

וקצת מלטפים את הפחד הזה.

וקצת מרגיעים אותו.

לא את עצמינו אלא אותו.

מסבירים לו שמה שהוא מדמיין זה לא כל כך נורא.

שאנחנו נסתדר בכל מצב.

שנמצא את הדרך להסתדר.

וליבנו נפתח.

ואנו מבינים את סבלה של הנפש באשר היא.

ופתאום כמו נס שקרה.

אנחנו עצמינו כבר לא רועדים מפחד.

אנחנו עצמינו כבר יכולים להכיל חולשות.

שלנו ושל הסובבים אותנו.

ואז אנחנו יכולים להרגיש מבורכים.

מבורכים ולא מקוללים.

כי בזכות הנכות הנפשית שלנו צללנו לעומק.

לעומקי הנפש.

והחכמנו.

ונעשינו אנשים יותר טובים ויותר מיטיבים!

נמשיך לשוחח על פסיכותרפיה, ייעוץ זוגי ומשפחתי בפוסטים הבאים שלנו הדנים בשלל עולמות של נפש האדם – הבדלים בין פסיכותרפיסטית מטפלת לבן פסיכולוגית ועוד ועוד כפי שיאפשר לנו הזמן כמובן.

ערך עצמי // דפנה שם טוב

ערך עצמי גורם לך לבדוק את עצמך ולשאול את עצמך: "איך אני מרגיש?"

אם אנחנו מזהים שאנחנו עצבנים,

מוטרדים,

מבואסים,

כנראה שרצוי שנרצה לשנות את התחושות האלה!

הערך העצמי, הציפייה מעצמנו והאיחולים שלנו לגבי עצמינו יעוררו בנו את הרצון לשינוי.

ברגע שאנו מעריכים את עצמינו, נשאף להיות אנשים רגועים, שמנהלים את חייהם בבטחה.

שמערכת הערכים הפנימיים שלהם גורמת להם סיפוק ושמחה.

נרצה להיות אנשים שתכונות כמו: שלוה,  אופטימית ומתינות יהיו חלק מהאופי הבסיסי שלהם ויקרינו החוצה.

 

ולמה זה שייך לערך עצמי?

כי כמו שאדם שמעריך את עצמו יקפיד להיות נקי ומסודר חיצונית, כך גם אדם שמעריך את עצמו ימצא את הדרך הנכונה להוציא את המיטב שלו החוצה.

וכן! זה יכול להיות מתוך מודעות.

השינוי הזה יכול להיות מתוך המודעות לחשיבותם של הדברים הללו.

לחשיבות להקפיד על תקינות רגשית.

 

כשיש ערך עצמי גבוה אנחנו דואגים לעצמנו!

וזה קשור גם למערכות היחסים שאנחנו מנהלים.

כשאנחנו מקפידים על זה שלא יהיו לנו מערכות יחסים שבהן נאבד את זה.

שבהן ניתן לרגשות שבאים מהמרכזים היצריים שבנו לנהל אותנו.

נדע לווסת את עצמינו ולהיות מאוזנים רגשית.

עבודה פנימית כזו תעצים אותנו ותעצים את הביטחון שלנו בעצמנו.

תעצים את תחושת החוסן הפנימית שלנו.

תגרום לנו לתחושת שליטה.

לאמונה בעצמנו ובניהול הפנימי המיטבי של החיים הרגשיים שלנו.