הצורך לרצות אחרים והפחד מדחיה

ריצוי של אחרים ופחד מדחייה

נותנים ולא מקבלים. מרצים ולא מקבלים "כתף חמה" תומכת...
נותנים ולא מקבלים. מרצים ולא מקבלים "כתף חמה" תומכת…

כל אחד מאיתנו באופן טבעי אוהב להיות מקובל אהוב ורצוי.

כמו כן ברור שאי אפשר תמיד להשיג את זה. תמיד יהיו אנשים שנאכזב אותם.

שיהיה לנו קונפליקט  איתם ושלא נהיה מקובלים עליהם.

תמיד אולי זה טיפה יאכזב אותנו וזה טבעי.

אבל יש אנשים שכאשר הם חווים את החוויות האלה הם ממש נכנסים לחרדה וזה מאוד מציק להם.

הרבה הרבה מעבר למצופה. ללא פרופורציה. העניין הוא שברוב המקרים האדם מודע לבעיה ולפערים.

מודע לעובדה שזה לא הגיוני אך אינו יכול להפסיק את המוטרדות והטורדנות.

מסתבר שאותו אדם בחוויה הרגשית שלו סבל מכך שלא הצליח לרצות דמויות משמעותיות בחייו.

כמו הורים למשל או אחים. לפעמים לדמויות החשובות בחיינו שאליהן נשאנו את עיננו היה קשה לאשר אותנו.

 

מכל מיני סיבות אישיותיות שלהן.

אבל בתור ילדים קטנים ורכים כל כך רצינו את האישור הזה.

את האהבה הזאת.

כל כך רצינו עם הלב הקטן שלנו לדעת שאנחנו בסדר.

שהכל בסדר.

וכשלא קיבלנו את זה היה כאב.

אפילו שלא היינו מודעים לו.

כי ילדים לא תמיד מבינים עד הסוף מה הם מרגישים.

כילדים בסיטואציה הזאת נעשנו קצת אבודים.בינתיים גדלנו והתבגרנו והחכמנו.

עברנו דברים בחיים. אבל בתוכנו נשאר הילד הקטן שלא בא על סיפוקו.

 

והוא רוצה את האהבה שלא קיבל.

ריצוי ורצון למצוא חן מול דחייה וסירוב - ומעל הכל הפחד
ריצוי ורצון למצוא חן מול דחייה וסירוב – ומעל הכל הפחד

ואת האישורים. וכשמישהו כועס עליו הוא מאוד מבוהל.

וכשמישהו נוטש אותו הוא מבוהל.

אין לו את השלוה שהוא רצוי ואהוב ותקין.

ובחיים הבוגרים שלנו הילד הקטן שבתוכנו ממשיך להרגיש תלות וחרדות מכל מיני מצבים שמזכירים לו כאב קדום.

כבוגרים אחראים תפקידנו להזכיר לו שזה כבר לא רלוונטי.

שהיום אנחנו במצב אחר.

שהיום אנחנו כבר לא הילדים התמימים והרכים האלה שתלויים במבוגרים שמגדלים אותם.

היום אנחנו נמצאים פה בשבילו.

האנחנו יכולים ללמד את הילד הקטן שבתוכנו להפסיק לפחד ולחרוד.

לספר לו שהוא סתם מבוהל.

שיפסיק להתרגש מכל הדברים החיצוניים האלה ושיתמקד במה שחשוב.

בעשיה מבורכת,בהתנהלות על פי ערכיו ורצונותיו.

הבוגר שבנו  באמת יכול על ידי דיאלוג פנימי לשכנע את הילד הפנימי שהכל בסדר והחיים יפים.

השליטה שלנו על האופי שלנו

האם אנו שולטים באופי שלנו? דפנה שם טוב

אנחנו משתמשים הרבה במילה אופי.

אבל אם נתעמק במושג" אופי" נראה שבעצם זה מושג מאוד רחב.

האם נולדים עם אופי?

האם החיים מעצבים לנו אופי?

ההורים?

החוויות?

ואולי בכלל אנחנו יכולים לבחור לעצמנו אופי?

ולדעת שאופי הוא לא גזירת גורל?

אם אנחנו נחליט שאנחנו בעלי אופי אופטימי וחזק כך יהיה.

ואפשר לעשות את זה בעזרת שליטה ובחירה במחשבות שלנו.

אם נוכל לפסול מחשבות של כעס, ייאוש, מרמור הרי שכבר זה אומר שאנחנו בוחרים באופי אופטימי ועוצמתי.

אופי טוב יוצר הרבה שלווה והצלחה ושמחה.

ומסתבר שאופי בנוי ממחשבות.

ומסתבר שאנחנו יכולים לבחור מחשבות.

נדמיין שיש שני סלי קש גדולים.

סל אחד צבוע בצבע שחור וסל נוסף צבוע בצבע לבן.

בסל השחור יש מחשבות שחורות.

בסל הלבן מחשבות לבנות

אנחנו שולטים ובוחרים במחשבות שלנו - דפנה שם טוב מסבירה
אנחנו שולטים ובוחרים במחשבות שלנו – דפנה שם טוב מסבירה

מחשבות שחורות הן:

  • אני לא מספיק טוב!
  • מה יהיה?
  • מה יחשבו עלי?
  • אולי לא אוהבים אותי?
  • יש אנשים יותר מצליחים ממני
  • אני נחות

בסל הלבן יש מחשבות טובות:

  • יהיה בסדר.
  • אם אני אאמין שיהיה טוב אז יהיה טוב.
  • כמה מעניין הספר הזה….
  • איזה כייף שאני שולט בסדר היום שלי ומספיק דברים…
  • כמה יפה לטייל בשבת…
  • אני רוצה להיות אדם טוב וזה מה שחשוב..

באיזה סל היית בוחר?

מאיזה סל היינו רוצים להוציא מחשבות?

ברור שמהסל הלבן!

ואיזה בשורה טובה היא שזה לבחירתנו.

האופי נבנה על ידי המחשבות שלנו.

המחשבות האוטומטיות נוצרו על ידי נסיבות חיינו.

המחשבות האוטומטיות נתונות לפיקוח ובקרה שלנו.

נוכל לפסול אותן אם הן מהסל השחור.

נוכל לייצר מחשבות טובות מהסל הלבן.

מחשבות טובות שיבנו אופי טוב.

אפשר ללמוד איך להתגבר על מחשבות שליליות בעזרת פסיכותרפיה.

הפסיכותרפיסט יעזור במהלך הטיפול לשקף למטופל את האבסורד של המחשבות השליליות.

הפסיכולוג או המטפל יעזרו למטופל לראות את הדברים באור אחר.

שמח, עצוב? מהורר? מסתבר שמדובר בבחירה של ממש - כן כן!
שמח, עצוב? מהורר? מסתבר שמדובר בבחירה של ממש – כן כן!

באור שונה מזה שהוא התרגל אליו. השינוי המחשבתי, הראייה החדשה והשונה תגרום לרווחה גדולה ועיצוב מבט אחר על החיים.

בפוסטים הבאים נשתדל לדון על היבטים שונים מעולמות הטיפול הפיסכותרפי, פסיכולוגיה, טיפול זוגי בישראל, מי ראוי לקבל תעודת מטפל זוגי? מהיר ההשכלה המקצועית הראויה למטפל? ננסה לשוחח גם על לימוד נישואים ומשפחה במרכז י.נ.ר שמכשיר אנשי מקצוע בתחומי הנחה בציבורים הדתיים לאומיים והחרדיים, נשוחח על לימודים והכשרה במכון שינוי המייעץ ומטפל במשפחות ומאפשר גישור, ייעוץ גירושין, פרידה, אבחון פיסכולוגי וכן חוות דעת בתחום.

משברים במערכות יחסים

משברים במערכות יחסים -הביטו פנימה איש לתוך עצמו

משברים במערכות יחסים – דפנה שם טוב מסבירה

משבר במערכת יחסים, כשמו כן הוא.

מעיד על שבר.

מישהו נפגע ,מישהו כעס, מישהו התאכזב.

נוצר נתק!

והשאלה היא איך להתגבר ולאחות את השבר. איך לחזור להרמוניה.

אז הפתרון המקובל הוא לדבר על הדברים, שכל צד יבין את הצד השני לעומק וכו וכו. ואכן זה פתרון מצויין.

אבל, נשאלת השאלה למה במצבים מסויימים הוא כל כך קשה לביצוע.

מסתבר שבהרבה מאוד מצבים

הסיבה למשבר ביחסים היא לא מה שגלוי לעין אלא דוקא מה שנסתר מהעין.

משברים במערכות יחסים -הביטו פנימה איש לתוך עצמו
משברים במערכות יחסים -הביטו פנימה איש לתוך עצמו

ולמה הכוונה?

הרבה פעמים הכעסים שלנו אחד על השני הם כעסים ותסכולים שלא נובעים בכלל מהמעשים של השני.

הם נובעים מדברים הרבה יותר עמוקים.

 

בין אם באישיות שלנו,בעבר שלנו,בפחדים שלנו,בצרכים עמוקים שלנו.

 

הנפש היא דבר עצום ורחב ואינסופי.

 

הנפש מסתירה בחובה עולם ומלואו!

אם נצליח לראות במשברים בינאישיים הזדמנות לחקור את הנפש שלנו נגלה שרב הנסתר על הגלוי.

אם ניתן למשבר הזדמנות להיות מנוע לשינוי וצמיחה שלנו נרוויח הרבה מאוד.

אם נתרגל את עצמינו לפעולות אחרות כשאנחנו בקונפליקט עם מישהו שיקר לנו,נצמח למחוזות חדשים בחיינו.

וזה באמת עניין של תפיסת משבר באופן שונה לגמרי.

נשאל את עצמנו:

"מה קורה לי?"

"מה מפחיד אותי?"

"מה עמוק עמוק מסתתר בתוכי ומפעיל אותי?"

ובולם אותי?

ורק אחרי שנתרגל שאלות כאלה ותשובות טובות לעצמנו, טובות ואמיצות,נוכל להתחיל תקשורת עם האדם שאיתו פרץ לנו המשבר.

החלטות בימי קורונה

דפנה שם טוב על החלטות בימי קורונה – מעניין לדעת

 

בתוך הסגר הזה שאנחנו מצויים בו,מתחדדים אצל חלק מאיתנו נושאים קונפליקטואלים

 

אחד מהנושאים הוא האם להשאר עם בני זוגנו הנוכחיים או להיפרד.

 

שזה נושא שלא מעט אנשים מתחבטים בו באופן כללי ובקורונה עקב הנסיבות הוא הופך הרבה פעמים ליותר קיצוני.

 

יש יותר זמן לחשוב, נמצאים יותר ביחד, יש איזשהי תחושת אסון ואז אולי מצטערים יותר על מה שלא מימשנו ועוד…

 

בקונפלקט מהסוג הזה הנטיה הטבעית היא להתמקד באדם שלצידנו ולהעלות נימוקים בעד להישאר בזוגיות הזו ונגד להישאר בזוגיות הזו.

 

והבילבול רק גובר והנימוקים רק הולכים וגואים וסותרים אחד את השני.

דפנה שם טוב ויכוחים בימי קורונה
דפנה שם טוב ויכוחים בימי קורונה

 

והרבה פעמים יש תחושה של איבוד כיוון וחוסר תחושת אחיזה.

 

אם נסית רגע את תשומת הלב מבן/בת זוגנו לכיוון של עצמנו,אולי נמצא את התשובה.

 

למה הכוונה?

הכוונה שנתחיל לחשוב איך אנחנו יכולים להיות קודם כל החברים הטובים ביותר של עצמנו.

 

איך למלא את עצמנו באור,בשמחה ובשפע רוחני ללא קשר לאנשים אחרים.

 

מה משמח אותנו,מה מלהיב אותנו ומהי נקודת החיבור שלנו לעולם.

 

מהם הערכים שלנו שגורמים לנו שמחה ותשוקה. מהן האמונות והאהבות שלנו שמחברות אותנו לאנרגיות הטובות של החיים.

 

ופתאום אנחנו נהיה במרכז ואנחנו נהיה הבני זוג האידיאלים של עצמנו.

 

ועל הבסיס הזה החלטה אם להשאר בזוגיות הנוכחית או להיפרד ממנה תהיה הרבה הרבה יותר קלה.

 

ואולי עכשיו כשקצב החיים קצת הואט נוכל להעמיק את הטיפול בעצמנו לדעת וללמוד טוב יותר מה מביא לנו שמחה,ועל הבסיס הזה להגיע להחלטות כאלה או אחרות.

 

שלכם עד הפעם הבאה דפנה שם טוב מטפלת זוגית, אישית, משפחתית

ההבדל בין כעס וטינה

דפנה שם טוב: ההבדל בין כעס וטינה

תחושה של כעס זה דבר טבעי.

הכעס מופיע מול מצבים שבהם אנחנו מרגישים שפוגעים בנו, או באנשים שחשובים לנו.

הכעס הוא כמו פעמון אזעקה שמתריע על היתכנות של בעיה מסביבנו.

ואכן אנו יכולים להתגייס לפעולה מיידית שמתאימה לסיטואציה שיצרה את הכעס.

טינה לעומת זאת…

טינה זה משהו אחר.

בדרך כלל מי שחש טינה מרגיש קורבן.

מרגיש פגיעה בערך העצמי שלו.

כשאנחנו שוהים בכעס ומתחילים לפתח חשיבה שלילית על האדם שהכעיס אותנו, אז אנחנו כבר בונים טינה.

טינה? אין שם דברים חיוביים

הטינה  לא יוצרת שום דבר חיובי ואינה מובילה לשום דבר חיובי.

הטינה מחלישה אותנו.

הטינה מקלקלת לנו מערכות יחסים וגורמת תסכול ודיכאון.

כדי לא לסבול מטינה אנחנו צריכים לדעת שהרבה מאוד מאיך שנרגיש תלוי בנו.

תלוי באופן שבו אנחנו מנהלים את עצמנו.

אם נבין שאנחנו אחראים לעצמנו ,לא ניכנס למצבים של טינה כלפי אחרים.

דפנה שם טוב – עד כאן להיום חברים יקרים. נמשיך בעוד קטעים בקרוב

דפנה שם טוב על הורים נוטשים

דפנה שם טוב: הורים נוטשים

להיוולד כתינוק חסר ישע לזוג הורים זה לגמרי עניין משמעותי!
להורים יש שליטה מוחלטת על התינוק שנולד.
מעצם המצב הזה יכולים להתפתח כל מיני טעויות ועיוותים ביחס של ההורים כלפי ילדם:
יכולה להתפתח עריצות ושתלטנות.
יכולים להתפתח זלזול וציניות. יכולות להתפתח האשמות, אכזבות, פינוק יתר והרשימה עוד ארוכה מאוד.

הורים נוטשים!

אני רוצה להתייחס היום לעיוות מסויים ביחסים בין הורים לילדים. והוא: "הורים שנוטשים".
בהורים שנוטשים אני לא מתכוונת דווקא לנטישה פיזית . אני מתכוונת ליחס של הורים שלא נתנו מספיק טיפוח חום ואהבה. כשהורה לא מסור לילד ולא מכוונן אליו, הילד מקבל מסר שהוא חסר ערך. הילד לא יכול לטפל בעצמו ולתת לעצמו אישורים וחיזוקים כי הוא אינו בוגר מספיק. הנטישה על ידי ההורה יכולה להביא אותם למסקנה שהם פגומים וחסרי ערך. זוהי תחושה כואבת וקשה. זוהי תחושה שונה לגמרי מתחושה של ילדים שמרגישים מקובלים ואהובים על ידי הוריהם.

ומה קורה אז?

אותם ילדים שננטשו כשהם מתבגרים הרבה פעמים לא יודעים לדאוג לצרכים של עצמם, ילדים כאלה שננטשו גדלים עם כאב פנימי עמוק. כאב של פחד מנטישה. כאב שאומר: "אולי אני לא מספיק טוב?" והכאב הזה בא לידי ביטוי כמעט בכל היבט בחיים הבוגרים:

  • היסוס במערכות יחסים עם חברים
  • חשש במקומות עבודה
  • חשש בזוגיות
  • ועוד ועוד…

התחושה הזאת שאני אדם סוג ב כואבת מאוד

במקרה הטוב יודעים אותם ילדים כי הם אינם סוג ב, אבל הם מבינים את זה רק בשכל. הרגש עדיין ממשיך להכאיב. כמו מסקנה גורלית כזו שנדבקה אז באותם שנים כשהיו ילדים. אז באותם השנים שכל כך רצו והיו כמהים לאהבת ההורה המטפל. אהבה שלא הגיעה.

ואז נשאר געגוע. כמו בור ללא תחתית. געגוע שיאהבו אותי. שיתנו לי אישור. ולא משנה כמה אישורים ואהבה אותו אדם מבוגר שהיה ילד נטוש יקבל בחייו -הבור לא יתמלא!
הצלקת תמשיך להכאיב. הפקפוק העצמי ימשיך לכרסם

אז מה עושים?

וכמו בהרבה מצבי  בחיים הבנת הבעיה היא חלק מאוד גדול מהפתרון. כך שאם נבין מדוע אנו מרגישים חסרי ערך זה כבר יהיה בדרך לריפוי מלא. גם אם ננטשנו בילדות.

אהבת החיים

אהבת החיים – דפנה שם טוב

יש כל מיני סוגים של אהבות

יש אהבה לאוכל – למשל אהבה לשוקולד, או לפיתה עם פלאפל, או לסלט טעים.

הרגש של האהבה לאוכל מוכר לכל אחד.

מתפשטת תחושה נעימה בגוף כשחושבים על מאכל אהוב.

יש אהבה להורים למשל: מעין רגש עמוק כזה שנמצא עמוק בתוך הלב. זה לא משנה אם יש כעסים או תסכולים או מריבות. יש שם את הרגש הזה. שמוכר כמעט לכולנו.

יש אהבה לאחים, יש אהבה לחברים.

זאת אהבה שמורגשת לפעמים בידיים או בלסת. אהבה של פעולה ועשייה.

ויש אהבה לילדים: זאת אהבה בלב ובראש. אהבה שמלווה תמיד בקצת דאגה ובקצת מחשבה, וגם מציפה בהמון רגשות.

ויש עוד כל מיני סוגי אהבות שבאות לידי ביטוי בכל מיני תחושות…דפנה שם טוב ממשיכה להסביר.

אהבה חשובה מעבר לכל האהבות הנ"ל:

ויש עוד אהבה…

כזו שלפעמים קצת נזנחת על ידינו.

וזאת האהבה לחיים!

זאת אהבה שכשהיא קיימת היא נוכחת בכל רגע.

זאת אהבה שנמצאת בתודעה.

אהבה שגורמת לנו להבין שהכל מסביבנו יכול להיות יפה ומסקרן.

זאת אהבה עם הרבה חכמה. עם הרבה בחירה. עם הרבה נחישות.

זו בחירה להתייחס לחיים באופן חיובי.

באופן שמח באופן מסתקרן.

זאת האהבה הכי חשובה כי היא המנוע של כל האהבות האחרות.

זאת האהבה שהכי קל לשכוח את קיומה. כל דאגה או בעיה יכולות להשכיח אותה. כל תסכול יכול להשכיח אותה. האהבה לחיים היא כמו פרח יפה שאנחנו צריכים לזכור לטפח. היא המנוע שלנו.

נמשיך בעוד פוסטים בבלוגים הבאים מאת דפנה שם טוב – תובנות חיים שונות ומגוונות

מקום שקט

כולנו צריכים מקום שקט – דפנה שם טוב

אנחנו מכירים הרבה תחושות.

אנחנו מכירים איך מרגיש רעב,

אנחנו מכירים איך מרגיש מתח,

אנחנו מכירים איך זה מרגיש לדאוג ועוד.

ויש עוד משהו שאותו כדאי שנכיר הכי טוב:

איך מרגיש השקט!

כי כשנדע איך מרגיש השקט נוכל לגרום לעצמנו להרגיש אותו!

מהי הגדרה של שקט בנפש?

שקט בנפש זה מצב שכל אחד מאיתנו חווה.

לפעמים חווינו את זה כשטיילנו בטבע,

לפעמים כשהיינו בפגישה מרגשת עם מישהו אהוב.

כשהרגשנו ששום דבר לא מטריד אותנו שאנחנו אוהבים את המקום שאנחנו נמצאים בו.

חורשה יפה או חוף ים ועוד.

הלב שמח, אנחנו מרוצים מעצמנו.

מרגישים חזקים רגועים ונינוחים.

מרגישים חיבור חזק לעולם.

וזו ההרגשה שאנחנו צריכים לשאוף אליה. לדעת שזה אפשרי.

לדעת לתרגל את התחושה ולחוש אותה כמה שיותר.

וכשעולה סבל, או מתח או משהו שמפר את השקט הפנימי הזה, לזהות אותו ולא לתת לו להשתלט עלינו.

לחגוג את העובדה שהבסנו את התנודה הרעה הזאת ושהצלחנו להישאר בתחושת השקט המבורך.

שינוי גישה לכאב ולסבל

שינוי גישה לכאב ולסבל – דפנה שם טוב מסבירה

אם נצליח לשאול את עצמנו בכל פעם שאנחנו סובלים: "מה הסבל הזה בא ללמד אותי", אזי אין ספק שנעבור מהפך. ממקום של תלונה וכאב למקום של התמודדות והתחזקות. ואיך נדע אם מצאנו באמת את התשובה הנכונה? לפי התחושה שהתשובה לשאלה תגרום לנו להרגיש. נניח שאנחנו סובלים מקונפליקט שהיה לנו עם איש שהוא יקר וחשוב לנו. כמו כן, נניח שעולות בנו מחשבות שמגדילות ומרחיבות את האירוע הקונפליקטואלי ומשתלטת עלינו חרדה.

  • מה יהיה?
  • מה יחשבו עלי?
  • האם יכעסו עלי?
  • עשיתי רושם לא טוב?
  • פגעתי?
  • העלבתי?
  • גרמתי סבל?

ואולי אציע לעצמי דרך התבוננות אחרת? ואשאל האם היה קונפליקט?

אם אכן היה – אזי שזהו סימן שכך היה צריך להיות.

זה לא קרה סתם.

משהו התפוצץ.

כמו שהר געש מתפוצץ, כמו שענף נשבר, כמו שקיר נופל פתאום. ואז לא נבכה על מה שהיה אלא נחשוב מה זה בא ללמד אותי. מה התפקיד?

והתשובה היא ש…

לפעמים זה בא ללמד להשתחרר מאחיזה הדוקה מידי עם הזולת.

ולפעמים זה בא ללמד אותי להיות אמיץ יותר ולא להיבהל, ולפעמים זה בא ללמד אותי להסיק מסקנות חדשות על מצבים שונים.

ומרגע שאני חושב כך ופועל כך נפתח לי עולם קסמים חדש, עם הרבה רעיונות ואופציות חדשות.

ואני לא כבול על ידי פחדים לאירועים הללו.

זהו להיום ועד כאן חברים, נמשיך בפוסטים נוספים בקרוב – שלכם דפנה שם טוב

קונפליקטים זוגיים כמקור להעצמה

דפנה שם טוב – קונפליקטים זוגיים כמקור להעצמה

כאשר חיים לצד בן או בת זוג שהאגו שלהם פגוע ופצוע יכולות לצוץ הרבה בעיות. הרבה פעמים אדם עם אגו פגוע הופך להיות תוקפן, עקשן וקטנוני. אדם עם אגו פגוע יתקשה להתבונן על עצמו ולהודות בטעויות. הוא יחשוש מביקורת. התנהלות כזאת יכולה לגרור את הזוגיות להרבה ריבים וקונפליקטים בלתי פתירים. המשך קריאה

דילוג לתוכן